» «
ברלין
העיר ברלין
#על העיר ברלין

אין כמו ברלין בכדי להעיד על השינוי שעברה גרמניה מאז ימי הנאצים ומלחמת העולם השנייה. כאן ניסו הגרמנים עוד קודם לכן, לייסד דמוקרטיה ברפובליקת ויימאר, אבל הם נפלו למשברים כלכליים שפוררו את הדמוקרטיה הצעירה לחלוטין. כאן נולדו הדאדא, האקספרסיוניזם הגרמני בקולנוע, הקברט, ה"באוהאוס", בית הספר החשוב לעיצוב ואדריכלות ועוד.

אחר כך השתלט השד הנאצי על ברלין ומכאן ניסה להשתלט על העולם. כאן הובס סופית בידי בנות הברית ואז נחצתה העיר לשניים, נבנתה "חומת ברלין" וירד על אירופה מה שכינה אז ווינסטון צ'רצ'יל "מסך הברזל", בין מזרח למערב.

כאן התאחדו הגרמנים בסוף שנות השמונים וממזרח גרמניה ומערבה, הם החלו לבנות את גרמניה החדשה, מנהיגת האיחוד האירופי, אומה עם ערכים חדשים. זו גרמניה שמנהיגותה נותנת דוגמה לאומות העולם כיצד יש לסייע לפליטי מלחמה, גם כשהמחיר הפוליטי שהיא משלמת כבד.

וברלין התוססת של היום היא אולי העיר הכי קוסמופוליטית, סובלנית, חיה ותוססת באירופה. עיר שמושכת אליה, כמו מגנט, צעירים טובים, יפים ומוכשרים, מכל רחבי גרמניה והעולם.


#תחבורה
כבר בשדה התעופה קנו כרטיס AB שבועי 30 יורו לכל אמצעי התחבורה. התחבורה הציבורית בברלין מצוינת ולא תצטרכו יותר דבר.


#אתרי חובה
רוצים לראות את המקומות הכי פופולריים בעיר? - היכנסו לתגית "אתרי חובה בברלין".


#עם ילדים
טיול לכל המשפחה? - היכנסו לתגית "אטרקציות לילדים בברלין".


#אוכל
רוצים לאכול טוב? הכנסו לתגית "מקדשי אוכל בברלין"


#תשר
ברוב מדינות אירופה, משום שלרוב דמי השירות כבר נכללים בתוכו, נהוג לתת כטיפ 2 יורו, בלי קשר לגובה החשבון עצמו.


# תחומי עניין
מעניינים אתכם דברים מסוימים? - היכנסו לתגית "תחומי עניין".


#מועדונים
התחילו במועדון האגדי קנאק (Knaak) שנמצא ברחוב 224 Greifswalder Strasse. הוא מוכר בכל העולם, פועל כל יום ובאים אליו בליינים וציפורי לילה מכל העולם. גם ה-Berghain, ממקדשי הטכנו העולמיים, שרק אם תצליחו להשתחל לתור הכניסה שלו, תרגישו ברי-מזל.

במועדון הברגהיין, שממוקם בתוך תחנת כוח ישנה והמסיבות בו נמשכות עד אור הבוקר, מספר קומות וכמה רחבות ריקודים הפתוחות לכולם. אין בו הבדל של גזע, מגדר, או העדפות מיניות והוא התפרסם בכל העולם באווירה המתירנית השוררת בו.

גם מועדון המטריקס Matrix מצוין, עם שתי רחבות ומוזיקה שונה בכל אחת מהן, אווירה מעולה וראש טוב.


#קידומת גרמניה
+49


#חסכון
לתחבורה ציבורית - קנו כרטיס שבועי לנסיעה חופשית, או למספר ימים שמתאים לאורך שהייתכם בעיר. החסכון הוא ענקי.
סופרמרקט - רשתות Aldi ו-Rossmann זולות וזמינות מאד. הראשונה מאד חסכונית אך מציעה בעיקר מוצרי יסוד, השנייה פחות זולה אבל מציעה הכל.
אוטובוס רגיל - הוא דרך נהדרת להכיר את ברלין. קחו את האפליקציה שלנו ובכל פעם שתרעננו אותה היא תזהה מה בקרבתכם ותוכלו להאזין להסברים.
הנחות בכל מיני מקומות - הביאו כרטיס סטודנט.


#שופינג
אם פרימרק באלכסנדרפלץ גירה אתכם לעוד, ראו את Mall Of Berlin - קניון מדהים ביופיו עם חוויית קניה מהממת ואפילו מפה בעברית.

גם קניון אלכסה עם החנויות הנהדרות והמחירים המצוינים ומרכז סוני המרשים, במיוחד בערב, שווים זהב.

בתגית "שופינג בברלין" יש עוד המלצות מצוינות.


#חיבורי חשמל (Power plugs)
התקעים האפשריים הם Type C, E ו-F (ראו למטה קישור עם צילום).


טעימה מהנסיעה המתקרבת? - הנה סרטון שיציג לכם את העיר במלוא יופייה:

https://youtu.be/y1UarPueBBM


ומעט היסטורייה - ברלין של מלחמת העולם השנייה ושל היום:

https://youtu.be/zEkbYT5Bji0
קה-דה-וה
קָה-דֵה-וֵה
#על חנות הכלבו הגדולה ביותר באירופה

כלבו קָה-דֵה-וֵה (Ka-De-We) הוא מעצמה צרכנית של ממש. זהו בית הכלבו הגדול והיוקרתי ביותר באירופה. גם אם שופינג הוא לא הבילוי המועדף עליכם, כדאי לבקר בו. בכל יום מבקרים כאן בין ארבעים לחמישים אלף לקוחות ונמכרים כמעט 400 אלף מוצרים.

קה-דה-וה הוא קיצור של "קאופהאוס דס וסטנס", בגרמנית: "חנות הכלבו של המערב".

הכלבו הוקם בשנת 1905 בידי איש העסקים היהודי אלפרד יאנדורף, בהשראת חנויות הכלבו שהיו אז בארצות הברית. הוא שילב מספר רב של חנויות מתמחות, תחת קורת גג אחת. הוא היה מפואר וחדשני מאד לאותם זמנים, עד כדי כך שתושבי ברלין נהרו אליו בהמוניהם. כל הרחוב שבו מוקם היה לרחוב מסחרי ועסקים רבים התקבצו מסביבו. היו בו חידושים טכנולוגיים נדירים בברלין של אותם זמנים, כמו זה שכל המבנה הואר בחשמל והיו בו לא פחות מ-20 מעליות.

במרוצת השנים הבאות, החליף הכלבו ידיים, עד שנת 1933, שבה עלו הנאצים לשלטון והלאימו אותו. לדרישת המשטר הנאצי ובאיומי הבנקים, "השתכנעו" בעליה היהודים, משפחת טיטץ, להעביר את השליטה בחברה לאיש עסקים ממוצא ארי. וכך, בעבור 50 אלף מארק, נרכש בית הכל בו על ידי איש העסקים גיאורג קארג מהמדינה.

במהלך מלחמת העולם השנייה התרסק לתוך הבניין מפציץ אמריקאי. רק בשנות ה-50 שופץ המבנה והחנות נפתחה מחדש. תושבי ברלין ראו בכך סימן של חזרה לשגרה, מאז תום המלחמה.


#טיפ
עלו לקומת האוכל שבקומות העליונות, השישית והשביעית של הכלבו. יש כאן מחלקת מזון ענקית ומסעדה-קפטריה. ההיצע מדהים והאיכות נהדרת. נסו לתפוס מקום ליד החלון אל מערב ברלין.


מבט מקרוב על הכלבו:

https://www.youtube.com/watch?v=H-nV_U1ff1s
אלכסנדרפלאץ
אלכסנדרפלאץ
#על הכיכר המרכזית של ברלין והכלבו הגדול שלה

אלכסנדרפלאץ, בעברית "כיכר אלכסנדר", היא כיכר גדולה בצד המזרחי של ברלין. הכיכר הזו היא שילוב ברלינאי בין סימני העיצוב הקומוניסטי שעדיין ניתן לראות בה, כשלצדם מגוון חנויות פאר, ורשתות ענק, שהתמקמו בה במהלך השנים.

אלכסנדרפלאץ היא מקום פופולארי מאד אצל תיירים המבקרים בברלין. כל התחבורה הציבורית של ברלין עוברת בה, מה שהביא להתמקמות בה, של מרכזי הקניות הענקיים, דוכני המזכרות לתיירים ולא מעט אמני רחוב ורוכלים.

במרכז הכיכר ניצב לו מגדל הטלוויזיה של ברלין, אחד המבנים הגבוהים באירופה. תוכלו לעלות אל ראשו של המגדל וליהנות מתצפית נפלאה על כל ברלין וסביבתה. אם תבואו בעונת התיירות, תוכלו לנצל את ההמתנה לעלייה במעלית, כדי לשוטט מעט בכיכר שמסביב.

שימו לב לפסל המכני, "השעון העולמי", שניצב כאן עוד מימי גרמניה המזרחית. הפסל מציג את השעה בערים שונות בעולם.

בסמוך לכיכר תוכלו לראות גם את בית העירייה האדום של עיריית ברלין.


#ההיסטוריה של אלכסנדרפלאץ - פעם מכרו כאן בשר!
אזור אלכסנדרפלאץ היה בעבר ולמעשה עד המאה ה-18, שוק הבקר של העיר ברלין. שינוי שמה של הכיכר ל"אלכסנדרפלאץ" התרחש ב-25 באוקטובר שנת 1805, כשהחליטו פרנסי העיר לכבד את הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון, בעת שביקר בברלין.

בסוף המאה ה-19 הוקמה בכיכר תחנת רכבת שהפכה אותה למוקד תחבורה מרכזי. די מהר היא הפכה למקום שוקק חיים, מה שהפך אותה לאזור מסחר מפותח, עם שוק פעיל במיוחד.

בתקופת רפובליקת ויימאר, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, היה אזור אלכסנדרפלאץ, ביחד עם אזור הפוטסדאמר פלאץ, למרכז חיי הלילה של ברלין. בסוף אותו עשור הונצחה הכיכר ברומן "ברלין, אלכסנדרפלאץ" מאת הסופר אלפרד דבלין. על בסיס הרומן הזה נעשו שני סרטי קולנוע, הן בשנות ה-30 והן בשנות ה-80.

במלחמת העולם השנייה הופצץ האזור קשות ונפגע מאד. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא שופץ על ידי ממשלת גרמניה המזרחית והכיכר הפכה למרכז של מזרח ברלין. אז גם נבנה בה ה"פֵרְנְזֵטוּרְם" (fernsehturm), מגדל הטלוויזיה, שהיה למבנה השני בגובהו באירופה.


#טיפים
אלכסנדרפלאץ, בעברית "כיכר אלכסנדר", היא כלבו ענקי שיש בו אינספור מותגים, כולל פרימרק הזול להפליא, Media Markt ועוד המון.


מבט מקרוב על הכיכר:

https://www.youtube.com/watch?v=sxrn3lSAIQ0
בניין הרייכסטאג
בניין הרייכסטאג
#על המבנה ההיסטורי עם כיפת הזכוכית המודרנית

אם רוצים להבין את התהפוכות שעברו על גרמניה במאות האחרונות, אין כמו הרייכסטאג, משכן הפרלמנט הגרמני, כדי לסמל אותן. מדובר במבנה מרשים שנבנה במאה ה-19. מאז איחוד גרמניה הפך בניין הרייכסטאג להיות שוב מבנה הפרלמנט של גרמניה המאוחדת. בתוכו יושב הבונדסטג - בית הנבחרים הפדרלי.

שריפת המבנה המקורי של הרייכסטאג נתנה להיטלר את התירוץ לחוקק חוקים אנטי-דמוקרטיים ולהתחיל במסלול השגעון שיהפוך למסע ההרג וההשמדה של כל אירופה ומיליונים רבים בה. התמונה המפורסמת של חיילי הצבא הרוסי המניפים את הדגל הסובייטי מעל גג הרייכסטאג ההרוס הייתה לסמל המפורסם ביותר של תבוסת המשטר הנאצי.

לא פלא שעם איחוד ברלין בשנת 1989, החליטו הגרמנים לחזור ולקיים את הפרלמנט שלהם ברייכסטאג, אבל לתת לו אופי מודרני וחדש יותר. בשיפוץ הנרחב הם הוסיפו את כיפת הזכוכית השקופה שמעליו והיא מסמלת מבחינתם את השקיפות של השלטון הגרמני הדמוקרטי. כיפת הזכוכית הזו מאפשרת תצפית יפה על העיר ברלין. במרכז הכיפה מסופר על ההיסטוריה של הבניין, שחלקים רבים פתוחים בו לציבור וממרפסתו ניתן לצפות בנוף הפנורמי של ברלין.

ניתן לראות מכאן את הגנים הנהדרים של פארק טירגארטן שנמצא בסמוך ואת כיכר פוטסדאם המודרניסטית, על בנייניה הענקיים.

מתוך כיפת הבניין ניתן לצפות גם אל אולם המליאה, שבו יושב הפרלמנט הגרמני ומקבל החלטות.


#על שריפת הרייכסטאג
עד לשנת 1933, שימש בניין הרייכסטאג כמושבו של הפרלמנט בגרמניה. השריפה שפרצה במבנה, פחות מחודש לאחר מינויו של היטלר, עתידה לשנות את ההיסטוריה הגרמנית והעולמית.

השריפה ברייכסטאג, שאירעה בערבו של 27 בפברואר 1933, פרצה בשעות הערב. כשדווח למשטרת ברלין על השריפה, נראתה האש כשהיא מתפשטת מכמה מוקדים בו-זמנית, סימן להצתה. פיצוץ עז הביא להריסה של אולם המליאה של הפרלמנט הגרמני. השוטרים שהגיעו למקום מצאו בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר וחצי ערום, תמהוני ומבולבל בשם מרינוס ואן דר לובה.

אותו מרינוס ואן דר לובה היה קומוניסט מובטל, שהגיע לגרמניה במטרה למחות על עליית הנאצים לשלטון. לטענת המשטרה הוא הודה שהצית את הבניין בכוונה לעורר מרד פועלים כנגד הנאצים. מאוחר יותר, הוא הודה בחקירתו בעינויים, בהצתת הבניין, אך הכחיש בתוקף שפעל כחלק מקשר קומוניסטי נגד הנאצים.

למרות זאת, מיהר הרמן גרינג להודיע להיטלר ולראשי המדינה שהגיעו למקום שמדובר בקשר קומוניסטי והיטלר ציווה לאסור את ראשי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. למחרת היטלר מיהר להכריז על מצב חירום ושכנע את הנשיא פאול פון הינדנבורג לחתום על מה שכונה "צו שריפת הרייכסטאג". זה נעשה לדבריו, למען "הגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים".

הצו ביטל שבעה סעיפים בחוקת רפובליקת ויימאר, ואיפשר לממשלה לפגוע בחופש האישי, בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, בחופש ההתארגנות ובזכות לפרטיות. הותר בו לממשלה לערוך חיפושים כרצונה, להחרים רכוש ולהטיל עונש מוות על שורה ארוכה של פשעים.

היטלר מיהר להורות על מעצרם של כ-4,000 איש שנתפסו בגל מעצרים. רובם היו קומוניסטים, אך היו בהם גם מנהיגים יריבים לנאצים, ביניהם סוציאל־דמוקרטים וליברלים, לא מעט אנשי דת וכמובן יהודים. למרות החסינות הפרלמנטרית שלהם, נעצרו גם חברי פרלמנט גרמנים. למרבה הציניות הוכנסו כולם ל"מעצר הגנתי", כביכול בכדי להגן עליהם...

כך הייתה שריפת הרייכסטאג לשלב משמעותי בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון בגרמניה ובהשלטת שלטון אימים בה. היטלר מיהר לנצל את האירוע על מנת להיפטר ממתנגדיו, ולבסס שלטון עריצות אנטי-דמוקרטי, תוך שהוא מתנער משרידי חוקת הרפובליקה של ויימאר. בכך הוא סימן את מה שבתוך 6 שנים יהפוך למלחמה העולמית הגדולה והאיומה בהיסטוריה.


#אדריכלות הרייכסטאג
כעיר שנבנתה כמעט מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה, הסגנון שמשלב שמירה על הישן ביחד עם חדש, מאפיין את ברלין המודרנית. כך שופץ גם מבנה הרייכסטאג.

כשמסתכלים במבנה הרייכסטאג נדמה שאין קשר בין המבנה ובין הדום, הכיפה המודרנית שהודבקה לו. השילוב בין המבנה בסגנון הקלאסי לבין כיפת הזכוכית בסגנון המודרני, משווה למבנה ללא ספק את מראהו המיוחד.

ואכן, הכיפה, ה-Dom, שייכת לעידן חדש מהזמן שבו נבנתה חזית המבנה. היא נוספה לו מעל 100 שנים מאוחר יותר, לאחר נפילת החומה, כששופץ בניין הרייכסטאג והפך להיות מבנה הפרלמנט של גרמניה המאוחדת.

גם לאחר השיפוץ נשמרה חזית המבנה המקורית, מה שמוביל אכן לניגוד הבולט שבין הכיפה לחזית המבנה. המבנה עצמו נבנה על עמודים. את החזית שוברים חלונות מקושתים וביניהם ממוקמים פסלים רבים, לאורך כל החזית.


#טיפים
יש להירשם מראש לביקור בבניין הרייכסטאג. עשו זאת מראש, דרך אתר האינטרנט של בניין הרייכסטאג (ראו בקישור שלמטה).

הביקור בבניין הרייכסטאג אינו כרוך בתשלום.

שימו לב לימי הפתיחה. במועדים וחגים גרמניים סגור.


מבט ב-360 מעלות על הרייכסטאג:

https://www.youtube.com/watch?v=ShF5tl5sg1c

ברלין

גמלדה גאלרי
גמלדה גאלרי
# על המוזיאון לאמנות קלאסית בברלין

אם אתם חובבי ציור מושבעים, גמלדה גאלרי הוא אחד מהמוזיאונים החשובים בנושא הציור האירופאי בין המאה ה-13 למאה ה-18. זהו אחד מהמוזיאונים הלאומיים של ברלין והוא ממוקם בקומפלקס המוזיאונים קולטורפורום, מול אולם הקונצרטים הגדול של ברלין.

את האוסף הכולל של המוזיאון, אספו החל מהמאה ה-19 מומחים והוא מצליח לשקף בצורה כמעט מדויקת את המאורעות הפוליטיים של אירופה במאתיים השנים האחרונות. מלחמת העולם השנייה לא פסחה על המקום. האוסף המכובד נפגע ועלה באש או אבד בדרך. לאחר איחוד ברלין, ריכוז האוסף החל מחדש והמוזיאון שנחנך בשנת 1998 כבר הוקם במשכנו הנוכחי בקומפלקס.

אם תהיתם אילו יצירות תוכלו לראות שם, ציירים כמו וורמיר, בוטיצ'לי, רפאל וטיציאן הם רק חלק קטן מהרשימה הארוכה. כמו כן, אוסף היצירות של רמברנדט שנמצא כאן, הוא השני בגודלו בעולם.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=SJ9-pgtivYQ
מאואר פארק
מאואר פארק
#על הפארק שניצב על הגבול בין מזרח ומערב ברלין

מאואר פארק (Mauerpark), בגרמנית "פארק החומה", הוא פארק בברלין. מקור שמו הוא בחומת ברלין שנבנתה כאן בשנת 1961 ויצרה את הגבול בין חלקי ברלין, המזרחי והמערבי. כאן עבר חלק מחומת ברלין וכאן הייתה "רצועת המוות" שלו, האזור הריק שבו נורו למוות אנשים שניסו לברוח מברלין המזרחית, אל החופש של המערב.

עם השנים הפך מאואר פארק למקום בילוי לרבים מתושבי ברלין והוא מושך, בין השאר, אמנים, מוזיקאים וחסרי בית. הפארק, מהמקומות הפופולריים בקרב תושביה הצעירים של העיר, במיוחד אלה משכונת פרנצלאואר ברג, מושך ספורטאים, להטוטנים ובליינים, המגיעים לכאן לבילוי בחיי הלילה החצי-מאולתרים של ימי הקיץ כאן, כמו גם לחגיגות ליל ולפורגה, שנערכות ב-30 באפריל, בכל שנה.

מאז שנת 2004 מתקיים שוק פשפשים בצמוד לפארק. בפארק ניצבים עדיין גם כ-30 מטרים שנותרו מחומת ברלין ומהווים אתר זיכרון לתקופה שבה היא חצתה את העיר. אמני גרפיטי רבים נוהגים לצייר עליהם כל הזמן עבודות גרפיטי חדשות.

אבל האטרקציה הגדולה של הפארק, לפחות המוזיקלית, היא הקריוקי שמתקיים כאן. הוא נולד בתור מופע קריוקי לא רשמי שהתקיים פה מפברואר 2009. מאז הוא התמסד ובכל שבוע, בימי ראשון אחר הצהריים וכשמזג האוויר מאפשר זאת, מתקיים כאן הבירפיט (Bearpit), מופע הקריוקי שנערך באמפיתיאטרון. המופע הפך כבר מזמן למוסד ואלפים מגלים כאן בהתלהבות קולות וביצועים חדשים, או זייפנים במצבים קשים של מודעות עצמית.

במאה ה-19, אגב, ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 שימש הפארק כמקומה של תחנת הרכבת הצפונית הישנה. אחרי בניית החומה ב-1961, התחנה הזו נסגרה לתמיד.


מבט מקרוב על ציורי הגרפיטי של הפארק:

https://youtu.be/SlwfOv5Dz1Y


הקריוקי:

https://youtu.be/wd-WV90BQI0


ואמני הרחוב:

https://youtu.be/nEEnTHhZgvM
כנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם
כנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם
#על הכנסייה שהקים הקייזר

הכנסייה הפרוטסטנטית נבנתה לראשונה בשנות ה-90 של המאה ה-19. הקיסר וילהלם השני הקים אותה לזכר סבו ואף הקפיד לחנוך אותה ביום ההולדת של הסבא שלו - 1 בספטמבר 1895. הוא היה זה שבחר את מיקום הכנסייה ובתחרות על עיצובה זכה האדריכל פרנץ שווכטן, שמאוחר יותר הפך לאדריכל המלכותי ולחבר האקדמיה לבניה. מעבר לסגנון הנאו רומנסקי איתו תכנן שווכטן, הוא גם רצה ליצור פסיפס קיר בשטח של 2,740 מ"ר המתאר את חיי הקייזר.

כאמור, הכנסייה הייתה חשובה מאד לקייזר והוא לקח חלק בלתי נפרד בתכנונה ובבנייתה. עם זאת, המשפחה לא לקחה חלק בעלויות הבנייה שהגיעו עד ל-6.8 מיליון מארקים. בעקבות הכנסייה, נבנו עוד מבנים בסביבה בסגנון הנאו רומנסקי ולכן האזור כולו קיבל את הכינוי "הפורום הרומאי".

על קירות הכנסייה משובצים חלונות כחולים ומדי שבת בשעה 18:00 נערך בכנסייה קונצרט לעוגב.


#הכנסייה במלחמה
בגלל ההפצצות הקשות של מלחמת העולם השניה, ניזוקה הכנסייה מאד. במהלך הפצצה של חיל האוויר המלכותי, ב-23 בנובמבר, התמוטטו הגג שמעל החלק המרכזי וגם חלקו העליון של המגדל. הרבה חלקים מהכנסייה הושמדו ונותר רק חלק ממגדל הפעמון (שגובהו 68 מטרים).

למרות הבטחתם של השלטון הנאצי לתושבי ברלין כי יעבדו על שיקום הכנסייה עם סוף המלחמה, ישפרו אותה ויהפכו אותה למבנה גדול ומפואר יותר, הם לא מימשו את התוכניות. הסיבה הייתה המצב הכלכלי הקשה של גרמניה וכנראה גם בשל החשש מגאווה לאומית גרמנית חדשה ששיקום המבנה היה עלול לעורר. רק בשנת 1956 ההריסות שלה פונו, פרט למגדל הפעמונים שנותר כאנדרטה למלחמה.

היא נבנתה שוב בין השנים 1959-1963 בסגנון ניאו רומנסקי. לצד הכנסייה והצריח המקורי שלה, נבנו כנסייה ומגדל פעמונים חדשים שנחנכו בשנת 1961. השילוב של הצורות שלהם הביאו לו את הכינוי "קופסת הפודרה" ו"הליפסטיק". אל תפספסו את מגדל הפעמונים הפצוע, ממנו נותר רק חלק, שנשמר עד היום עוד מימי המלחמה וקומת הקרקע שלו שהפכה לאולם זיכרון. בשל חזותו תושבי ברלין מכנים את הצריח "השן השבורה".


מבט מקרוב על הכנסייה:

https://www.youtube.com/watch?v=xtQWvrLlgKI
קודאם
קוּדָאם
#על הרחוב של הקניות בברלין
קוּדָאם, קוּ דָאם, או שדרות קוּרְפוּרְסְטֶנְדָאם, (Kurfürstendamm) הוא רחוב הקניות והפינוקים של ברלין הנהנתנית והעשירה. זהו רחוב ארוך שהוא סוג של גן עדן לחובבי השופינג, במיוחד לבעלי הממון שביניהם...

חסרי המימון יוכלו להעביר כאן שעות של window shopping, להביט בחלונות הראווה המושקעים שבשדרה ולשבת על כוס קפה או ארוחה, באחד מבתי הקפה והמסעדות שלאורך הרחוב.

ברחוב גם עדויות היסטוריות למלחמת העולם השנייה, כמו כנסיית קייזר וילהלם, שנשרפה בהפצצות במלחמת העולם השנייה והושארה חשופה ללא שיפוץ, כעדות אילמת למה שהיה כאן בימים החשוכים והאפלים ההם. עוד תוכלו לראות כאן את בית הכל בו הוותיק קָה-דֵה-וֵה (ka-de-we), שהוחרם מהבעלים היהודי העשיר שלו על ידי הנאצים.


מבט קצר:

https://youtu.be/fCeZiTdNiaM


האקשה הפה
הָאקֶשֶה הוּפֶה
#על המתחם הצבעוני והבלייני של ברלין

אחת האטרקציות הצבעוניות והבועטות של ברלין, היא מתחם ה"הָאקֶשֶה הוּפֶה" (Hackesche Höfe), הרובע היהודי הישן. סביב החצרות הפנימיות, שקיימות כאן עוד מהמאה ה-20, נבנו רחובות מלאות חנויות, ברים, מסעדות, גלריות וחנויות עיצוב. החצרות, אגב, מכונות בידי חלק מתושבי העיר "האסם".

בשעות הערב והלילה משתנה המתחם ללא הכר. רבים מתקשים להאמין שזה אותו המקום שבו ביקרו בשעות היום. המתחם מתמלא בצעירים שמגיעים כדי להעביר כמה שעות של בילוי תוסס. האקשה הופה הוא אחד ממקומות הבילוי המומלצים בברלין של שעות הלילה. כאן מתקיימים חיי לילה עשירים, עם מועדונים, ברים ומסעדות, שבהם האלכוהול נשפך כמו מים והחגיגה נמשכת עד השעות הקטנות של הלילה.

לא מעט אטרקציות תיירותיות תוכלו למצוא במתחם. בחצרות עצמן תוכלו לראות צמחייה מפוארת והאמנות תופסת מקום מרכזי (אגב, שימו לב שהחיבור בין החצרות מזכיר את האות S - גם זוהי עבודת אדריכלות מחושבת ולא מקרית). אך למרות המאמץ לספק את התיירים שמגיעים לאזור, נדמה כי המתחם משקף את ברלין האותנטית ומאפשר חווייה אמיתית עם המקומיים.

מעבר לאתרים הקבועים האלה, הָאקֶשֶה הוּפֶה הופך למקום תוסס אפילו יותר, מספר פעמים בשבוע. בימי חמישי ושבת נערך בו שוק אוכל, כשבחודשי הקיץ יכולים התיירים ליהנות ממופעי רחוב של אמנים בתחומים שונים. לפעמים המתחם מעט עמוס (בעיקר בקיץ ובסופי שבוע), אך במידה מסוימת זהו חלק מהקסם שלו.


#בתוך מתחם הָאקֶשֶה הוּפֶה
מתחם מעניין זה מורכב משמונה חצרות שנבנו בתחילת המאה ה-20 בסגנון יוגנדסטיל. לא רק שבחצרות אוכלסו בעיקר אוכלוסיה יהודית, אף בעל המקום היה יהודי, מיכאל יעקב.

אם תיכנסו לחצר מספר 39, תוכלו לראות חצר מעט מוזנחת (בית שוורצנברג), אך היא משכנת בתוכה כמה מוזיאונים קטנים לזכר השואה, ביניהם גם את בית המלאכה לעיוורים של אוטו ויידט (Museum Blindenwerkstatt Otto Weidt), שמסתיר סיפור מדהים של בעלים שהציל את חייהם של עובדיו היהודיים בתקופת השואה. תוכלו להיכנס לבית הקולנוע בו מוקרנים סרטים בשפת המקור (שהוא אגב, אחד מהבודדים בברלין). בנוסף, תוכלו ללכת להסתובב על יד קיר הגרפיטי הצבעוני ובו ציור מפורסם של אנה פרנק.


מבט מקרוב על ההאקשה הופה:

https://www.youtube.com/watch?v=eaJtthYa4qY
אצטדיון הקרח
#על האצטדיון הקפוא של ברלין

אצטדיון הקרח של ברלין הוא אטרקציה מושלמת לימים המושלגים של השנה. מעבר לאצטדיון המרכזי, שמהווה למעשה מסלול החלקה מעגלי עצום, יש כאן עוד שלושה מגרשי משחקים גדולים, מגרש משחקים גדול לטניס, אולם ספורט ועוד. באצטדיון יכולים לשבת עד 4000 אנשים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/nXmBGlE6QIg


ומרחוק:

https://youtu.be/SU4n0OC4awg
הקתדרלה הצרפתית
#על הקתדרלה הצרפתית

הקתדרלה הצרפתית (French Cathedral) שבכיכר זֵ'נדארמֵנמארקְט היא כנסייה פרוטסטנטית שאינה פעילה כיום. היא הוקמה בין השנים 1705-1701, בשביל הקהילה ההוּגֵנוֹטית של ברלין. ההוּגֵנוֹטים היו פרוטסטנטים-קלוויניסטים צרפתים, שברחו מארצם ומצאו מקלט בפרוסיה, בתחילת המאה ה-18.

במלחמת העולם השנייה נהרסה הקתדרלה והיא נבנתה מחדש רק בשנות ה-80 של המאה הקודמת.

היתרון הגדול של הקתדרלה היא התצפית המרהיבה מחלקה העליון, שכדי להגיע אליה יש לטפס 524 מדרגות. הרגישו חופשי לקנות לכם בקבוק יין טוב וליהנות מהנוף עוצר הנשימה!

#טיפים
היא אמנם לא גבוהה כמו מגדל הטלוויזיה הסמוך, אבל הקתדרלה הצרפתית יכולה להיות תחליף מצוין, אם התורים במגדל ה-TV ארוכים מדי.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/6Q8l6_hhQWs
תיבת הומבולדט
#על המבנה המודרניסטי המרשים

סמוך לקצה המזרחי של שדרת אונטר דן לינדן, מול אי המוזיאונים, לוסט גארטן וה"דום", נמצא מבנה משושה ובעל חזות עתידנית, עשוי קורות מתכת וזכוכית שנקרא "תיבת הומבולט" (Humboldt-Box).

תיבת הומבולדט הייתה אמורה להיות מבנה זמני בעיר, שתוכנן במקור לפרק אותה בגמר השימוש, אבל היא הפכה לאטרקציה אדריכלית כה מסקרנת, שמשכה צופים ומתעניינים מכל העיר ומקרב התיירים הרבים שפוקדים אותה. לכן הוחלט להשאירה בקביעות בעיר.

המבנה, שנבנה בהשקעה כספית ויצירתית רבה, תוכנן על ידי שלישיית האדריכלים הברלינאים, קרוגר, שוברט וואנדרייקה, בפרויקט שעלה 590 מיליון יורו.

הוא מתנשא לגובה של 28 מטרים, עשוי קורות פלדה ומצופה זכוכית כחולה. יש בו מגוון חללים, המשמשים לאירועים, תצוגות ותערוכות אמנות מרתקות, שעוסקות בין היתר בארמון המתוכנן במקום.

למסעדת הומבולדט-טראסן, שממוקמת במבנה, יש שתי מרפסות חיצוניות בגובה של 21 מטרים מעל פני הקרקע. מהמרפסות הללו ניתן לראות את הנוף הנפלא של מרכז העיר לכל הכיוונים.


מבט מקרוב על המבנה:

https://www.youtube.com/watch?v=yXCFtUcbY_g
פרנצלאואר ברג
#רובע פרנצלאואר לתיירים

רובע זה, שלמעשה הוא חלק מרובע אחר, פנקואו, מכיל 144,000 תושבים צעירים. זהו רובע אופנתי במיוחד. יש בו המון מלונות והוסטלים וזאת לא במקרה. הוא קרוב מאד למרכז העיר. הברלינאים לא תמיד מעריכים את המקום הזה וחלקם מכנים אותו לעיתים "שיכון התינוקות" (בגלל שהוא הרובע בעל שיעור הילודה הגבוה ביותר בברלין) וגם "רובע הבורגנים", מפני שלטענתם הוא יקר ומשעמם. אך מעניין שדווקא המבנים היפים, השקט והניקיון הם אלו שהופכים את האזור כולו לחביב על התיירים במיוחד.

תוכלו ליהנות כאן ממעבר בין בתי הקפה השונים, מעצירה בחנויות הבוטיק וסיורי שופינג, שטיפת עיניים בחנויות רהיטי יד שניה בסגנון רטרו ואכילה במסעדות המעולות או בברים המקומיים.

הרובע מורכב ממשפחות צעירות עם ילדים שהגיעו מכל רחבי ברלין ולצד תושבי המזרח המקוריים שכבר חיו כאן. הם מתגוררים בבניינים גדולים בהם בין 30-40 דירות. ההכנסות של התושבים כאן לחלוטין גבוהות מהממוצע בברלין.

האמת היא, שבמקור ניסו אדריכלי המקום דווקא למנוע את הבנייה המשדרת "משכנות עוני" ולכן ניסו להימנע מהדבקת בתי הדירות זה לזה, אך הם לא הצליחו ליישם זאת בגלל האכלוס המואץ ועליית המחירים באזור.

מומלץ להסתובב כאן ברגל או באופניים, כלי תחבורה מאד נפוץ באזור. תוכלו לראות כאן המון שבילי אופניים וגם איפה שלא - הרחובות רחבים ומתאימים לנסיעה כזו. תוכלו לשכור אופניים בחנות השכרה מקומית או בנקודות שונות בעיר.


#הרובע בהיסטוריה
אם תהיתם למשמע השם המורכב, פרנצלאואר-ברג נקראית על שם הדרך הראשית שהובילה מצפון מזרח ברלין לכיוון העיר פרנצלאו. רוב התושבים ששכנו בה בהתחלה היו אינטלקטואלים, אמנים וסטודנטים.

לא במקרה שרד האזור הזה את המלחמה הקשה. ישבו בו בעיקר פועלים עניים, בניגוד לשאר האזורים בהם ישבו אנשי צבא וממשל ולכן הוא לא עניין כל כך כמוקד להפצצות.

מיד לאחר נפילת חומת ברלין עטו עליו הצעירים בזכות מחירי הדירות הנמוכים שבו והקרבה למרכז העיר. בשכונה החל תהליך שיפוץ מסיבי - הבתים שחוממו באמצעות תנור עצים והיו נטולי חדרי אמבטיה ושירותים צמודים שופצו היטב והותקנו בהם מערכות מודרניות.

בשנת 2001, עת "רפורמת השכונות" שהתרחשה כאן, פרנצלאואר-ברג התאחד עם השכונות פנקו ווייסנזה. להרבה מהתושבים קשה להתרגל לשינוי והם עדיין משתמשים בשמות הישנים ולא בשם החדש והמאוחד "פנקו".

בשנות האלפיים מוצאים התיירים כאן המון עניין והיא נחשבת גם בעיניי התושבים לאחת מהשכונות המבוקשות ביותר בעיר. האוכלוסייה השוכנת כאן מתאפיינת בהיפסטריוּת, יאפיוּת ומשפחות צעירות בעלות מקצועות יצירתיים וחופשיים.


#מה לראות ברובע?
כמה מקומות שלא כדאי לכם לפספס ברובע: מגדל המים הישן, ככר קולוויץ (קולוויצפלאץ, Kollwitzplatz), גן הבירה פראטר (Prater Biergarten), "שדרת הערמונים" (Kastanienallee), בית הקברות היהודי בשדרות שנהאוזר (Schönhauser Allee) ומבשלת הבירה הישנה, שהוסבה למבשלת תרבות (וקרויה Kulturbrauerei).

בככר קולוויץ ובככר הלמהולץ (Helmholzplatz) מתקיימים שווקים שבועיים ובשדרת הערמונים (Kastanienallee) ישנה פעילות ערה במשך כל שעות היממה.


מבט מקרוב על פרנצלאואר ברג:

https://www.youtube.com/watch?v=N3t3qlYilIY
מזרקת נפטון
#על המזרקה שליד מגדל הטלוויזיה

היצירה החשובה ביותר של הפסל רַיְינְהוֹלד בֶּגָאס היא המזרקה הניצבת בין כנסיית מרים לבין בית העירייה האדום. היא ניתנה במתנה על ידי עיריית ברלין לקייזר וילהלם השני (קיסר גרמניה ומלך פרוסיה). היא מעוצבת בסגנון ניאו-ברוק ומחקה מזרקות חשובות אחרות ברומא. הקוטר שלה 18 מטר והגובה 10 מטר.

המזרקה קיבלה את הכינוי "פוּרְקֶנְבֶּקֶן", משחק מילים שפירושו "אגן עם קלשון", אך לא ניתן להתעלם מכך שהשם מזכיר את שמו של ראש העירייה של אז, פוּרְקֶנְבֶּק. אז למה אגן, אתם שואלים? בפסל נראה נֶפְּטוּן, אל הים, עומד באגן מים (העשוי מגרניט אדום) ומחזיק קלשון בידיו, המונח על כתפו השמאלית.

הקלשון הוא סמל לכוח הרב שלו. הוא נישא על פני צדפה ענקית, שאותה גוררים ארבעה טְריטוֹנים. מסביב לצדפה הרבה בעלי חיים ימיים.

בשוליים של המזרקה ארבע נשים המסמלות את ארבעת הנהרות הגדולים של גרמניה: הרַיין, האֶלְבָּה, האוֹדֶר והוַויְיקְסֶל.


מבט מקרוב על מזרקת נפטון:

https://www.youtube.com/watch?v=leBll37cACg
ארמון שַרְלוֹטֶנְבּוּרְג
#על הארמון הגדול בברלין

אחד ממבני הבארוק החשובים ביותר ששרדו בברלין והוא גם הארמון הגדול ביותר מבין תשעת הארמונות בברלין, הוא ארמון שַרְלוֹטֶנְבּוּרְג. ברלין הייתה בעבר עיר הבירה של ממלכת פרוסיה. הארמון הוא בעצם אחד מהשרידים המדהימים ביותר מהתקופה ההיא.

הוא נבנה בין השנים 1695-1699. הנסיך פרידריך ה-3 נתן את ההוראה לבנות אותו למען רעייתו סופי שרלוטה. לאחר מותה של המלכה בשנת 1705 החליט המלך לקרוא לארמון על שמה שַרלוֹטֶנְבּוּרְג. בשנים שלאחר מכן הוא הפך למעון הקיץ של המלך.

בשנת 1740 עלה המלך פרידריך השני לכס המלכות ואף התגורר בארמון למשך תקופה.

בשנת 1952 הוצבה אנדרטה, יצירתו של אנדריאס שְלוּטֶר, ובה הנסיך הבוחר הגדול הרוכב על סוסו בחצר הכניסה לארמון.

היום יוכלו המבקרים להתרשם מתצוגת הקבע של ריהוט הבארוק, כלי החרסינה, ומוצגים אחרים הקשורים לחיי החצר הפרוסית מהמאות ה-18-17.


#תולדות הארמון
הארמון המדהים הזה נבנה בין השנים 1695-1699. למרות שאת תכנון בנייתו תכנן אדריכל החצר יוהן ארנוֹלד נֶרִינְג, את בנייתו בפועל ביצע מרטין גְרוּנְבֶּרג לאחר שמת ארנולד.

אך למרות שהארמון הצליח לשמור על האופי הוותיק שלו, אדריכלים רבים עשו בו שינויים.

בין השנים 1702-1713 הרחיב האדריכל השבדי אֶאוֹסָנְדֶר פוּן גֶתֶה את הארמון. הוא הוסיף מגדל, קאפלה וחממת תפוזים (Orangerie). בשנת 1711 הוצב פסל אלילת המזל פוֹרטוּנָה על הגג המרכזי.

בשנת 1740, במשך תקופת המגורים של המלך פרידריך השני בארמון, הוסיף אדריכל החצר גֶיאוֹרְג וֶנְצֶסְלַאוס פוֹן קְנוֹבֶּלְסְדוֹרְף את "האגף החדש", המשך הבניין הראשי מהצד המזרחי שלו.

בשנת 1790 התווספה לצד "חממת התפוזים" - "חממת התפוזים הקטנה" ובשנים שלאחר מכן התווספו גם תיאטרון, הבֶּלְווֶדֶרֶה בפארק הארמון, המַאוּזוֹלֵיאוּם וביתן שִינְקֶל.

במלחמת העולם השנייה הארמון נהרס. שיקומו ושחזור החדרים התבססו על תמונות שצולמו לפני המלחמה.


# על גני הארמון
במאה ה-17, עוד הרבה לפני פרוץ המלחמה תכנן את הגנים האדריכל סימֵאון גודו, בסגנון צרפתי פורמלי. הוא הושפע מאד מאדריכל הגנים הצרפתי אנדרה לה נוטרה. בשנת 1788 נבנה בית תה בגן, בשנת 1810 נבנה המאוזולאום עבור המלכה לואיז ובשנת 1825 נבנתה וילה נפוליטנית.

במהלך ההפצצות האוויריות של מלחמת העולם השנייה וגם במהלך הקרב על ברלין, גני הארמון נשרפו כמעט לגמרי.

גני הארמון שוחזרו רק בחלקם. אלו ששוקמו נשארו בסגנון הצרפתי פורמלי, ממש כמו שהיו במאה ה-17 והחלקים הרחוקים מהארמון שוקמו אך הפעם בסגנון אנגלי. היום גני הארמון משמשים את התושבים והכניסה אליהם היא חופשית.


#מה רואים בארמון?
בקרו בכמה מקומות מעניינים במיוחד בתוך הארמון:

הגלריה המוזהבת, היא זו שנבנתה על ידי פרידריך הגדול בשנת 1746. היא מצופה בשיש ירוק וקישוטים בסגנון הרוקוקו. תוהים מה זה סגנון האמנות עם השם המצחיק הזה? סגנון הרוקוקו עושה שימוש בצבעים עדינים, שבאים להציג את חיי האצולה באירופה באמצעות דמויות חינניות ועדינות, שמחות שחיות חיי מותרות. סגנון זה אפיין מאד את ארמונות פרוסיה של אותה התקופה. חדר זה נחשב לאחד מהחדרים היפים באירופה.

גלריית החרסינה, היא חדר קטן ומלא בקישוטים ואוספי חרסינה חשובים מיפן וסין. החדר מצופה מראות בוהקות והוא מרשים מאד בזוהר ובברק שלו.

קפלת הארמון (שלוסקפלה - Sclosskapelle) היא המקום שבו מלכי פרוסיה ובני לוויתם שהתגוררו בארמן נהגו להתפלל. תוכלו לראות מסביבה המון קישוטים שרבים מהם, אגב, נהרסו במלחמת העולם השנייה.

שימו לב גם לחדרי המגורים של דיירי הבית הוותיקים, מחדרי הבארוק המפוארים ששימשו את הזוג המלכותי של פרוסיה, פרידריך הראשון וסופי שַרְלוֹטֶה, ועד חדרי המגורים בקומה העליונה, ששימשו את המלך פרידריך וילהלם ה-4 ורעייתו אליזבת.


#טיפים
הכניסה לגנים חופשית.


מבט מקרוב על הארמון:

https://www.youtube.com/watch?v=W0qNj2pa_Kc
שער ברנדנבורג
#על שער ברנדנבורג האייקוני של ברלין

כבר 800 שנות היסטוריה ברלינאית קלאסית ידע שער ברנדנבורג המפורסם, שהפך לאחד מהסמלים החשובים ביותר של גרמניה ושל ברלין בפרט. השער ממוקם בכיכר פריז, לא הרחק מבניין הרייכסטאג והוא היחיד שנותר מבין השערים ששימשו בעבר ככניסה לעיר. כן, השער עומד במקום בו עבר הגבול בין מזרח ברלין למערב.

השער מעוצב בהשראת הפרופילאה (מבנה שער מונומנטלי ששימש ככניסה לאקרופוליס באתונה ויוון). ממש כמו תפקידה של הפרופילאה להוביל אל המקדש של העולם העתיק, כך תפקידו של השער היה להוביל לעיר החשובה ביותר של הממלכה הפרוסית. אם נדבר לרגע על אדריכלות, השער לחלוטין בישר על כניסתו של העידן הקלאסי באדריכלות הברלינאית.

הוא נבנה בין השנים 1788-1791. גובהו 15 מטרים, רוחבו 65.5 מטרים והעובי שלו 11 מטרים. יש בו 12 עמודים בגובה 15 מטרים, בקוטר של מטר וחצי. דרכו ניתן לעבור בחמישה מעברים שונים, על אף שרק שניים מהם היו פתוחים בעת שנפתח לראשונה. היום השער פתוח בעבור הולכי הרגל בלבד.

השער והחומה מסמלים את האחדות והחופש והיום הם אחד מהאתרים החשובים של העיר.


#היסטוריית שער ברנדנבורג
השער הוזמן במקור על ידי פרידריך וילהלם השני, שהיה מלך פרוסיה ומטרתו הייתה לסמל את השלום. תוכלו לראות אותו מוטבע על מטבעות אירו גרמנים.

בשנת 1806, לאחר כיבוש ברלין, צעד נפוליאון דרך השער לברלין ולקח איתו את הפסל שמעל השער (הקוודריגה) כשלל מלחמה. את הפסל העביר נפוליאון לפריז.

בשנת 1914 נערכו מסביב לשער חגיגות המלחמה.

בשנת 1933 הנאצים עברו דרך השער במצעד לפידים שסימל את תחילתו של הפרק האפל בתולדות גרמניה, מה שהביא בסופו של דבר לחורבן העיר וחלוקתה.

עם תום מלחמת העולם השניה נפגע השער קשות מהפצצות.

בשנת 1987, נשיא ארה"ב רונלד רייגן ביקר בברלין ונשא נאום מול השער בו הוא קרא לנשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב: "אם אתה איש שלום, הרוס את החומה הזו". לאחר גל של מחאות, בשנת 1989 נפלה החומה והשער הפך לסמל לברלין המתחדשת. באותה התקופה הפכו אותו גם למוקד מרכזי לחגיגות שונות: מסיבות סילבסטר, מרתון ברלין, ירידי רחוב, מצעד הגאווה והאהבה.

בין השנים 2000 ל-2002 השער עבר שיפוץ מקיף, שעלותו הסתכמה בכ-3 מיליון דולר.

לאחר המלחמה השער היווה חלק מהגבול שהפריד בין מזרח למערב ברלין והוא גם סימל את חלוקת ברלין.

בשנת 2017, השער הואר בדגלי ישראל לאות הזדהות ומחווה לפיגוע טרור נוראי שהתרחש יום קודם לכן בירושלים.


#מה רואים בפסל שמעל לשער?
הפסל שעל שער ברנדנבורג הוא פסל שמציג קְוַודְרִיגָה, מרכבה דו אופנית שמובלת על ידי ארבעה סוסים. על הכרכרה פסלה של אלת הניצחון (ויקטוריה), נושאת ענף זית ודוהרת להבאת השלום אל העיר. על בסיס הפסל תוכלו לראות תבליט המתאר את האלה עם המלווים שלה. כמו כן, תוכלו לראות על התבליטים גם סמלים של מלחמה ושל תקופת השיקום שהגיעה אחריה. מרכבה זו שימשה במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה ובמרוצי מרכבות ברומא העתיקה.

בשנת 1806, לאחר כיבוש ברלין, נבזז הפסל המרשים בידי נפוליאון ונלקח לפריז. היא הושבה למקומה רק 8 שנים מאוחר יותר, בשנת 1814, אך ענף הזית שהחזיקה בידה הוחלף בצלב ברזל. זו הייתה גם הסיבה לשינוי משמעותה של הדמות הדוהרת - משליחת שלום לאלת ניצחון.


מבט מקרוב על השער:

https://www.youtube.com/watch?v=CmlinwrCSF4
אנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו
#על האנדרטה לזכר היהודים הרבים שנרצחו על ידי הנאצים

אנדרטת השואה, שלידה אתם עומדים, הוקמה בדיוק במקום שבו עמדה לשכתו של הצורר הנאצי אדולף היטלר. האנדרטה היא יד הזיכרון המרכזית של גרמניה, לזכר קורבנות השואה היהודים ולציון הפשעים הנוראים שבצעו בהם הנאצים.

האנדרטה מזכירה בכוונה בית קברות ענקי, במעין אוסף ענק של מצבות שיש כהות, בגדלים שונים, כאילו רצו מקימיה לומר שכולם הושמדו - גברים, נשים וילדים.

המיקום שנבחר לאנדרטה, ממש במרכז ברלין ובקרבת שער ברנדנבורג, מביא לכך שאיש אינו יכול להתעלם ממנה. רבים לא מודעים לכך שמתחת לאנדרטה נמצא מרכז מידע תת-קרקעי המוקדש לאנדרטה ולזכרון השואה, במצגת מולטימדיה המוקדשת לנושא.

מתכנן האנדרטה רחבת הידיים, ששמה הרשמי הוא "האנדרטה ליהודי אירופה שנספו" וששטחה 19 אלף מטרים רבועים, הוא האדריכל היהודי-אמריקאי פיטר אייזנמן.
הוא עיצב אותה כשדה אסטלות, עם 2,711 מצבות אבן אנכיות בסגנון של מצבות קדומות, בטורים, שורות וחללים שיוצרים מבוכים, שביניהם ניתן לצעוד ולהרהר. אגב, אייזנמן סרב להסביר את המספר של המצבות ואמר שאין לו כל משמעות.


#על השערוריות סביב אנדרטת השואה
עוד קודם שנחנכה, כבר התעוררו שערוריות סביב האנדרטה. זה החל מביקורות על העיצוב המופשט שלה, אחרים התלוננו על השטח המוגזם שהיא תפסה בעיר, היו שמצאו טעם לפגם בכך שילדים מתרוצצים ומשחקים בה כמתקן שעשועים והיו בני קבוצות שטענו שהאנדרטה צריכה להיות גם לזכר בני קבוצות ועמים אחרים שחוסלו בידי הנאצים.

אבל דומה שהפרשה המביכה ביותר שהתעוררה כאן הייתה זו שבה התגלה שיצרנית הציפוי שעל עמודי האנדרטה, חברת דֵגוּסה, החזיקה במהלך מלחמת העולם השנייה בחברת בת שייצרה את גז הציקלון B ששימש להשמדה. בגין חלקם בשואה, ראשי החברה הזו אף נשפטו בעבר.


מבט מקרוב על האנדרטה:

https://www.youtube.com/watch?v=JPRX_cr1s0k


מרכז סוני
#על מרכז המסחר התיירותי העתידני

הסוני סנטר, ענק הזכוכית והפלדה בכיכר פוטסדאם, הוא מרכז מסחר תיירותי ועתידני. כאמור, אלפי טונות של ברזל וזכוכית הושקעו כאן (אגב, חלק מהזכוכיות הם תאים סולאריים). הזכוכית והפלדה, שזוהרים באור היום, הופכים את המקום למרהיב ויפה מאד. בשעות הערב, אגב, הוא מואר באורות בצבעים שונים.

הוא משתרע על פני 132 אלף וחמש מאות מטרים רבועים ויש בו כמות ענקית של חנויות, בנייני משרדים, מלון ומרכז כנסים, מתחם בית קולנוע וגם מוזיאון מרשים לתולדות הקולנוע.

המתחם תוכנן על ידי האדריכל הלמוט יאן בשנת 2000 ונבנה בעלות של 750 מיליון יורו. כאמור, לא קשה לנחש עבור איזו חברה הוא הוקם - נכון, סוני. בשנת 2008 המתחם נמכר תמורת 600 מיליון יורו למשקיעים.

לפני מלחמת העולם השניה היוותה הכיכר אזור מסחרי ומלא אנשים וכלי רכב. עם הפצצות בעלות הברית, האזור כולו נהרס כמעט לחלוטין. בשל קרבתו לחומת ברלין, ננטש כל המתחם ורק לאחר נפילת החומה הוחלט על פתיחתו מחדש.

אגב, הילדים ישמחו מאד אם תיקחו אותם ל-Legoland Discovery Center.


מבט מקרוב על מרכז סוני:

https://www.youtube.com/watch?v=61_FIiuaTwI
מוזיאון פרגמון
#על המוזיאון שמתעד תרבויות עתיקות

באי המוזיאונים ממוקם אחד מהמוזיאונים הבולטים בברלין - מוזיאון פרגמון. תוכלו להיחשף בו לממצאים ארכיאולוגים מתקופות שונות - יוון ורומא העתיקות והמזרח התיכון הקדום. המוזיאון נבנה בין השנים 1910-1930 על ידי אלפרד מסל ולודוויג הופמן.

אז מה הסיבה שהמוזיאון הזה נפתח, בעצם? כבר כשהוקם מוזיאון קייזר וילהלם (ה-Kaiser-Wilhelm-Museum), ניתן היה לראות כי אין מספיק מקום להציג את כל המוצגים הארכאולוגיים שנאספו מרחבי העולם. זו הייתה הסיבה שכבר בשנת 1907, וילהלם פון בודה, אוצר מוזיאון הקייזר, תכנן להקים מבנה נוסף בו יוצגו המוצגים העודפים.

במוזיאון מבקרים מדי שנה למעלה ממיליון מבקרים. מוזיאון זה היום מהווה אתר מורשת עולמית, בעיקר בשל הייחודיות הארכיטקטונית של המבנה שלו ובשל ייחודיות המוצגים שבו.


#מה לראות במוזיאון
במוזיאון תוכלו לראות כמה מוצגים היסטוריים מדהימים: מזבח פרגמון, שהוא מזבח שיש שהוקם במאה השניה לפנה"ס בעיר היוונית פרגמון ונותר כמעט בשלמותו. כמו כן, מוצגים גם 113 מטרים מאפריז המזבח. שער השוק של מילטוס מהתקופה הרומית, שער עִשְׁתר, שהיה שער הכניסה השמיני של העיר בבל, חזית ארמון משאטה וחדר חלב שהובא היישר מהעיר חלב שבסוריה. כמו כן תוכלו להתרשם ממוצגים נוספים שהגיעו מתרבויות המזרח הקדום, כמו בבל, אשור ומהאימפריות הגדולות האחרות של העולם העתיק.

עוד במוזיאון תוכלו לראות את המוזיאון האיסלאמי המרתק. המוזיאון האיסלאמי שכן בתחילה במוזיאון קייזר וילהלם, אך עבר לכאן. בין המוצגים שבו חזית ארמון משאטה, הנמצא כיום דרומית לעמאן שבממלכת ירדן. חזית זו ניתנה במתנה מהסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני לקייזר וילהלם השני.

במוזיאון גם אוסף עתיקות הכולל פסלים משיש וברונזה, אלמנטים ארכיטקטוניים מיוון ורומא העתיקה, פסיפסים ותכשיטים.


#מוזיאון פרגמון במלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע המוזיאון מאד. זו הייתה גם הסיבה שמרבית מהמוצגים אוחסנו מראש בתוך מקלטים על מנת לשמור עליהם כמה שיותר. המבנים השלמים המוצגים במוזיאון כוסו בקירות מגן. עד היום ניתן לראות בקירות המבנה של הצד הצפוני פגיעות מהמלחמה.

בשנת 1945 הצבא האדום אסף את המוצגים והעבירם לברית המועצות. הם הושבו לגרמניה רק 13 שנים אחר כך, אבל לא כולם, אלא רק חלקם. את אלו שלא הושבו תוכלו לראות היום במוסקבה וסנקט פטרבורג. בגדול, למרות הבטחתה של רוסיה להשיב לגרמניה את המוצגים (הסכם שנחתם בשנת 2003), היא עדיין לא עשתה זאת מטעמים חוקתיים (החקיקה הרוסית אוסרת על הוצאת מוצגים ארכאולוגיים מהמדינה).


#מבט מקרוב על מוזיאון פרגמון:

https://www.youtube.com/watch?v=Z5v39kYZk8U
המוזיאון החדש
#על המוזיאון האמנות העתיקה ואדריכלותו

על אי המוזיאונים, בו תוכלו למצוא מגוון של מוזיאונים בנושאים שונים, תוכלו לראות גם את "המוזיאון החדש". הוא נבנה בתחילת המאה ה-19, בין השנים 1843-1855, על ידי האדריכל הגרמני פרידריך אוגוסט שטלר.

בתקופת מלחמת העולם השניה נפגע המוזיאון קשות. מאז שנת 1999 עובד על שיקומו האדריכל הבריטי דיוויד צ'יפרפילד, שאף קיבל על עבודתו את פרס האדריכלות החשוב באירופה. הוא עושה זאת בליווי מומחים שונים. הם מנסים לשמור על האותנטיות ההיסטורית של המקום ומשאירים את רסיסי ההפצצות ואת שרידי ציורי הקיר שנשחקו.

צ'יפרפילד מנסה שלא לטשטש את ההבדלים בין הישן והחדש וזה גם מה שזיכה אותו בפרס. נימוק השופטים היה "צ'יפרפילד מצליח לייצר תמהיל מעולה של אדריכלות עכשווית עם שימור ואמנות". עוד בשנת 1999, אונסק"ו הכריזה על הבניין כאתר מורשת עולמית.

יש המייחסים לפתיחתו של המוזיאון את הסמל לסוף עידן המלחמה של אי המוזיאונים.


#מה במוזיאון?
במוזיאון תוכלו לראות אמנות מצרית עתיקה. הוא מציג אלפי פריטים מהתקופה הפרה-היסטורית ועד ימי הביניים. כדי כרס, סרקופגים מעוטרים בכתב חרטומים, פסלים הלניסטיים מאלכסנדריה, חרבות, כלי נשק ועוד.

אחד מהדגשים החשובים של המקום הוא פסל מלכת מצרים העתיקה משנת 1340 לפנה"ס נֶפֶרְטִיטִי (Nefertiti). הפסל התגלה על ידי ארכיאולוג גרמני בתחילת המאה שעברה והוא מציג את יופייה המרהיב של המלכה המצרית. במשך המון שנים הוא הוצג במוזיאון אחר, אך היום הוא נמצא בקומה השניה של המוזיאון.

אגב, סיפור מעניין מתרחש סביב הפסל הזה. בזמנו התעוררה מחלוקת בין מצרים לגרמניה, לאחר שמצרים התלוננה כי הוא נלקח ללא רשות בשנת 1912. הגרמנים, לעומת זאת, טוענים כי הוא ניתן להם במסגרת חלוקת פריטים שנמצאו בחפירה ארכיאולוגית שהתקיימה במצרים. לאחרונה נחשף מסמך מיוחד הטוען כי הגרמנים לא סיפרו את כל האמת לגבי חשיבותו של הפסל מהנציג הצרפתי שהיה אחראי לחלוקת הפריטים באותה חפירה.


מבט מקרוב על המוזיאון החדש:

https://www.youtube.com/watch?v=zEcZMz0IHGQ
כיכר בבל, בֵּבֶּלְפְּלָאץ
#על הכיכר בה שרפו את הספרים

הכיכר הציבורית הזו, שנמצאת במרכז ברלין, נקראה בעברה "כיכר האופרה". את שמה הנוכחי, כיכר בבל (Bebelplatz) היא קיבלה לאחר מלחמת העולם השניה, על שמו של מנהיג המפלגה הסוציאל דמוקרטית של גרמניה במאה ה-19, אוגוסט בבל.

בכיכר תוכלו לראות כמה מבנים חשובים כמו בית האופרה, מבני אוניברסיטת הומבולט וקתדרלת הדוויג הקדושה (כנסייה רומית-קתולית עתיקה).


#על אירוע שריפת הספרים
אחד מהאירועים הבולטים שהפכו את הכיכר לידועה במיוחד, היה אירוע שריפת הספרים. האירוע התחולל כאן בשנת 1933, ב-10 במאי ובו הנאצים שרפו את הספרים של הספרייה הפרוסית. כ-5000 סטודנטים ומרצים מאוניברסיטת ברלין שרפו כאן יותר מ-20,000 ספרים של סופרים שונים: קומוניסטים, יהודים ובכלל, כל מי שכתב דברים שלא התאימו לאידיאולוגיה הנאצית.

אירוע זה פגע אנושות בחופש הביטוי והביא לכפייה של האידיאולוגיה הנאצית באופן קיצוני וקשה מנשוא. על האירוע ניצח יוזף גבלס, מי שהיה שר התעמולה הנאצי. באותו היום נשא גבלס את "נאום האש". בעקבות האירוע הזה, אגב, סטודנטים נוספים ברחבי גרמניה שרפו ספרים נוספים.

מעניין לשמוע שבשנת 1820, כמה עשרות שנים קודם לכן, נכתב המשפט: "במקום שבו שורפים ספרים - ישרפו גם בני אדם", על ידי המשורר והפילוסוף הגרמני היינריך היינה, שממש חזה את העתיד שבו יישרפו לא מעט מעבודותיו.


#אנדרטת הספרייה הריקה
הפסל הישראלי וחתן פרס ישראל מיכה אולמן, הקים בשנת 1994 אנדרטה לזכר אירוע שריפת הספרים האיום שהתחולל כאן. הפסל, שהשתתף בתחרות בינלאומית בה השתתפו 30 פסלים מכל העולם, זכה בתחרות להקמת מצבת הזיכרון. אנדרטה זו, אגב, נחשבת היום לעבודתו החשובה והמוכרת ביותר.

האנדרטה היא ריבוע שקוף (זכוכית משוריינת) הנמצא בתוך האדמה, מוטבע בכיכר עצמה. אל הבור לא ניתן להיכנס אך מומלץ ואף רצוי להתבונן דרכו בספרייה תת קרקעית בעלת 14 מדפים ריקים. ריקנותם של המדפים מסמלת את החלל התרבותי העצום שהשאירו אחריהם הספרים השרופים, שנשרפו על ידי הנאצים.

שניים מהמדפים אגב, חבויים ומתוך ה-14 ישים לב הצופה רק ל-12, המסמלים את שנים עשר שבטי ישראל ושנים עשר חודשי השנה. גם מידות החדר לא אקראיות, שכן הן חושבו על פי מידות גופו של אולמן כפול ארבע, מסמנות את ההומניזם שנקבר באותו אירוע מזעזע. עוד בחדר הספרייה, דלת סגורה הפונה לכיוון האוניברסיטה המקומית, ממנה יצאו אותם סטודנטים לשרוף את הספרים המדוברים.

אולמן אמר על דימוי האנדרטה: "הדימוי שעמד לנגד עיניי בכל שלבי העבודה הוא הצעקה של אֵדוָורְד מוּנְק (Edvard Munch): פתח קטן יחסית בתמונה גדולה, בור קטן ושחור, אלמנט של צעקה, צעקה ללא קול".


מבט מקרוב:

https://youtu.be/6-YPv7d5tHk


ובשריפת הספרים הנאצית שהתרחשה כאן:

https://youtu.be/kHCmiWaHUCw
קתדרלת ברלין
זֵ'נדארמֵנמארקְט
טופוגרפיה של הטרור
אי המוזיאונים
מגדל הטלוויזיה של ברלין, ה"פֵרְנְזֵטוּרְם"