» «
מנהרות הכותל
מנהרות הכותל
#על המנהרות שמציגות עוד מהכותל

מנהרות הכותל (Western Wall Tunnels) הן מנהרות שנוצרו בחפירות שנעשו מתחת לרובע המוסלמי. למעשה, זהו מערך של חללים ומחילות תת-קרקעיות והם מאפשרים לראות את הכותל המערבי במלוא אורכו. יש כאן כמעט חצי קילומטר של הכותל באזור התחתון שלו בסלע האם, שעליו נבנו יסודות בית המקדש היהודי.

במנהרות הכותל ניתן לראות בתי מגורים וציבור מתקופות שונות, כולל מבנים מתקופת בית שני, מימי הביניים ומהעת החדשה. בביקור כאן נחשפת לפניכם תעלת מים מימי הבית השני ומימי החשמונאים, תעלת מים חשמונאית ושער כניסה קדום להר הבית. ניתן לראות באולמות ובמעברים התת-קרקעיים את המקום שבו התנהלו חיי העבר. המנהרות מתחילות מרחבת הכותל המערבי ועד ליציאה מהמנהרה, המסתיימת בתוך הרובע המוסלמי.



#גילוי המנהרות
במאות שאחרי חורבן בית המקדש הפך הכותל המערבי בהדרגה למוקד של תפילה וכמיהה. לאחר איחוד ירושלים תחת שלטון ישראלי, בשנת 1967, החלו הארכיאולוגים בפעולות לניקוי אזור הכותל ולחשיפתו לכל האורך.

במהלך העבודות הללו הלכה ונחשפה מערכת תת-קרקעית מרשימה של חללים, מעין מנהרת זמן היסטורית, שדומה שהיא מתחילה מימי החשמונאים ומגיעה עד לימינו. כאן נחשפה העוצמה האדירה של קירות התמך שבנו אנשיו ומהנדסיו של הורדוס בשביל מתחם הר הבית. יש מקומות שבהם מגיעות חלק מהאבנים האדירות שבבסיס החומה לאורך של מספר מטרים וקשה להבין כיצד הן הועברו מהמחצבות ועד לכאן.

חוץ מעתיקות יש במנהרות אמצעי המחשה כמו דגמים והדמיות תלת ממד של הר הבית בתקופות השונות וסרטי אנימציה שבהם ניתן ללמוד כיצד בנו מבנים כה מרשימים בזמן הקמת בית המקדש.


#טיפים
ניתן לבקר במנהרות בתיאום מראש בלבד.

הכניסה למנהרות היא מהקמרון שמקשר בין רחבת הכותל ורחוב הגיא שברובע המוסלמי.


הנה מנהרות הכותל בירושלים:

https://youtu.be/QapXKzA07rk
בית הכנסת החורבה
בית הכנסת החורבה
#על בית הכנסת החורבה

בית הכנסת החורבה (Hurva Synagogue) שבמרכז הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, הוא בית כנסת בשם "בית יעקב", שנבנה לראשונה בתחילת המאה ה-18. בוניו היו קבוצת עולים שבראשם עמד רבי יהודה החסיד. לאחר שנבנה, לא עמדו הדתיים הללו בתשלום החובות, והערבים שבנו אותו והיו זכאים לכסף, החריבו את המבנה. מאז נהגו לקרוא לו "חורבות האשכנזים".

מאז עמד בית הכנסת, במשך שנים רבות, כחורבה. במאה ה-19 הוא נבנה בשנית על ידי קבוצה של דתיים, מתלמידי ההגר"א, הגאון מוילנה, רבי אליהו בן שלמה זלמן.

אבל כשהצבא הירדני כבש את העיר העתיקה ב-1948, מידי מדינת ישראל, הרס הלגיון הערבי את בית הכנסת. למעשה, ההרס נעשה עוד במהלך הקרב על הרובע היהודי, כשהלוחמים הירדנים פוצצו את בית הכנסת ואחריהם החריב הלגיון את מה שנשאר ממנו.

מאז, במשך שנים רבות, עמד בית הכנסת ההרוס כך. אחרי מלחמת ששת הימים וכיבוש העיר העתיקה בידי צה"ל, זכה המבנה ההרוס ובית הכנסת לכינויו "החורבה". אבל הוא התקיים וניצב כך במשך זמן רב, עד שבשנת 2010 הוא נבנה מחדש.


הנה ריקודים בבית הכנסת החורבה בירושלים:

https://youtu.be/QFKniDxXgn8
הכנסת
הכנסת
#על בניין הפרלמנט של ישראל

אתם נמצאים אל מול משכן הכנסת של ישראל. הכנסת (The Knesset) היא הפרלמנט, בית המחוקקים ובית הנבחרים של מדינת ישראל. הכנסת היא הרשות המחוקקת של ישראל, כי כאן מחוקקים חברי הכנסת הנבחרים את חוקי המדינה, משנים חוקים קיימים ומעדכנים חוקים לפי רוח הזמן והשלטון.

חברי הכנסת נהנים בה מחסינות, לפי חוק משכן הכנסת, רחבת הכנסת ומשמר הכנסת. החסינות נועדה להגן על פעילותו של חבר הכנסת מפני גורמים בשלטון שעלולים לנסות ולהצר את צעדיו. הדבר נובע מהרצון להפריד בין הרשויות ולמנוע מעורבות ממשלתית בו. הפרדת הרשויות, צריך לזכור, היא מהעקרונות הדמוקרטיים המשמעותיים ביותר.


#על משכן הכנסת
את משכן הכנסת רצו להקים בגבעת רם כבר בשנת 1949. אז דובר על כך שיוקם כחלק מקריית הממשלה, אבל בשנת 1955 הוחלט שהוא יקום לצד קריית הממשלה ולא בתוכה. כך הוקם המשכן כאן, במקום בו אתם רואים אותו.

בתחרות שנערכה לתכנון המשכן זכתה התכנית שהגיש האדריכל יוסף קלארווין. באותם זמנים היה אוצר המדינה כמעט ריק ולכן מומנה עלות הבנייה מ-1.25 מיליון לירות שטרלינג שהוריש למדינת ישראל הברון ג'יימס דה רוטשילד, במותו. כך מוקמו בפתח המשכן מנורת הכנסת ורחבת הטקסים המרכזית. בתוך מבנה המשכן נמצאים אולם המליאה, חדרי הישיבות, טרקלין שאגאל לקבלות פנים, ספרייה, ארכיון, משרדים ואודיטוריום.

תהליך התכנון התארך ושותפו בו אדריכלים נוספים, מהחשובים במדינת ישראל הצעירה, ביניהם האדריכלים דב כרמי ובנו רם. את עיצוב הפנים של משכן הכנסת ביצעה דורה גד.

ב־14 באוקטובר 1958 הונחה אבן הפינה, במעמד נשיא המדינה יצחק בן צבי. אלמנת התורם, הברונית רוטשילד, השתתפה גם היא בטקס המרגש.

הבניין נחנך ב־30 באוגוסט 1966, אבל במהלך השנים הסתבר שאינו מצליח לעמוד בקצב הזמן וצרכי הכנסת היומיומיים. במהלך השנים נוספו מחלקות חדשות למשכן והתרחבו מחלקות אחרות. המשכן הפך קטן וצפוף ובשנות ה-90 אף הוצבו בו קרוונים, בכדי ליצור מקום שהיה חסר בו. בראשית המאה ה-21 החלה בניה של אגפים חדשים למשכן, פרויקט שהסתיים בשנת 2007. כך הגיע המשכן של היום לשטח בנוי שהוא גדול פי שלושה משטח המשכן המקורי של 1966. במהלך ההרחבה הוסטו ממקומם שערי פלומבו, שהיו בו עד 2007.


הנה הכנסת בירושלים:

https://youtu.be/VEmwqszyXa8
גשר המיתרים
גשר המיתרים
#על גשר המיתרים של ירושלים

גשר המיתרים, שתכנן קלאטרווה ניצב בכניסה לעיר. הגשר שהאדריכל תכנן עם הדימוי של נבל ושופר תנ"כיים מורכב מ-4 חומרים שונים. בטון ופלדה משמשים בו לנשיאת הגשר וזכוכית ואבן לריצוף ולחיפוי של מסלול ההליכה.

על הגשר בירושלים נעה כיום הרכבת הקלה של העיר והוא משמש גם להולכי רגל. בשנים האחרונות הוא הפך במידה מסוימת לסמל של העיר, שיש לה גם כך סמלים אינספור.


#מהו גשר מיתרים?
גשר מיתרים (Suspension bridge) הוא גשר שמעוגן בכבלים. הם שאוחזים את הגשר אל עמודי התמך החזקים והם שמקנים לו את המראה המרחף והאוורירי שלו.

גשרי מיתרים רבים נבנו בעולם, במהלך העשורים האחרונים. בכיר מתכנני גשרי המיתרים בעולם כיום הוא האדריכל הספרדי ד"ר סנטיאגו קַלָטְרַוַוה (Santiago Calatrava). בין השאר תכנן קלטרווה את גשרי המיתרים של ברצלונה, ולנסיה ובילבאו. הוא נחשב מהטובים שבמתכנני הגשרים בעולם ומי שאחראי לכמה מהגשרים התלויים היפים בעולם.


מבט מקרוב אל גשר המיתרים בירושלים:

http://youtu.be/-RllE0nkF0E

ירושלים

מסעדת סימה
סמי וסימה בירושלים
#על המסעדה ורחוב המעורב הירושלמי הטוב ביותר

לבוא לירושלים מבלי לאכול מעורב ירושלמי, נחשב בעיני רבים לפספוס של ממש. סביב צומת ברחוב אגריפס, שזכתה לכינוי "צומת הסימות", נמצאות המסעדות הטובות ביותר שמתמחות במעורב ירושלמי.

אלה סטקיות המעורב הירושלמי המומלצות:

סימה - אגריפס 82, ירושלים. טלפון: 02-6233002. המוסד האגדי של המעורב הירושלמי. לא להיבהל אם יש תור בחוץ.

חצות - רח' אגריפס 123. תיבלון שונה והטעם אחר ומעולה גם כן. יש הטוענים שהם ממציאי המעורב הירושלמי, אבל הוויכוח נמשך.

סמי - השותף לשעבר בסימה שפתח מסעדה מתחרה ממש ממול (מה שיצר את השם לצומת - "צומת הסימות").


הנה סטקיית חצות אחת ממלכות המעורב הירושלמי:

https://youtu.be/KlnE9PgROXQ
מעלית הזמן
מעלית הזמן בירושלים
#על החוויה הירושלמית של מעלית הזמן

"מעלית הזמן" (Time Elevator) שבירושלים היא אטרקציה חביבה שמאפשרת לצאת למסע מדומה במעין מעלית זמן אל סודותיה של ירושלים, בירת ישראל. באמצעים טכנולוגיים וחדשניים חשים הצופים כאן ממש כאילו ירדו אל מעמקי ההסטוריה של העיר והפכו לרגע להיות חלק ממנה.

במסע במעלית הזמן אנו מתלווים לברנש יהודי בשם שלם, שאותו מגלם השחקן הנודע חיים טופול. אנו יורדים איתו במעלית זמן, אל מעמקי האדמה בירושלים - אל תקופות שונות בחייה של העיר.

במהלך הסיור בתקופות ההיסטוריות של העיר, אנו פוגשים פנים אל פנים דמויות ידועות בתולדות העיר, אנשים שבנו אותה, שלטו בה ושיחקו תפקיד בתולדותיה של העיר המפורסמת. דמויות כמו שלמה המלך, הנביא ירמיהו, המלכים צדקיהו והורדוס ועוד רבים אחרים שפעלו כאן, כולם משתתפים במסעה של מעלית הזמן ל-3,000 שנותיה של ירושלים.

החוויה מוצגת בשפות שונות, כמו עברית, אנגלית, רוסית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית וסינית מנדרינית.

אגב, חוץ מהמסע להיסטוריה של ירושלים מציעה "מעלית הזמן" עוד אטרקציות מדומות, כמו מסע אל החלל, מסע אל תוך גוף האדם ומסע אל נפלאות העבר, ההווה והעתיד של ירושלים.


כך זה נראה:

https://youtu.be/jp7ivAXuw58


הנה דוגמאות לסרטים שרואים במעלית הזמן בירושלים:

https://youtu.be/2FaWyI5XAwM
התחנה הראשונה
התחנה הראשונה
#על תחנת הרכבת העות'מנית של ירושלים

אתם נמצאים באחד ממתחמי הבילויים של העיר ירושלים, תחנת הרכבת ההיסטורית של הבירה. כן, התחנה הראשונה של הרכבת בירושלים היא אינה התחנה של ימינו. היום התחנה הזו היא מתחם בילויים פופולרי בעיר ובמקומה יש תחנת רכבת מודרנית.

המבנה והשטח כאן הם של תחנת הרכבת הראשונה של העיר. התחנה, שכונתה גם "תחנת רכבת החאן", או "תחנת הרכבת בעמק רפאים", ממוקמת לא הרחק מהחאן הירושלמי - בשכונת בקעה בירושלים, בין דרך חברון לדרך בית לחם.

תחנת הרכבת הזו נחנכה בשנת 1892 כתחנת הקצה של קו הרכבת מיפו לירושלים, קו הרכבת הראשון בארץ. הטורקים לא הרבו לבנות בירושלים והתחנה היא אחד ממבני הציבור היחידים שנבנו העיר בתקופתם.

למעט הפסקה של הפעילות בזמן מלחמת העצמאות, התחנה פעלה במקום כמעט ברציפות, מאז התקופה העות'מאנית, בסוף המאה ה-19 ועד לשנת 1998. אז נסגר קטע המסילה בין נען לירושלים, בשל מצבו הטכני הירוד. זה היה גם הזמן שבו נסגרה תחנת ירושלים לצמיתות.


#על קו הרכבת מיפו לירושלים
כבר באמצע המאה ה-19 הגה משה מונטיפיורי את הרעיון להקים מסילת ברזל בארץ ישראל. מונטיפיורי, שרצה לייסד בארץ תעשייה מודרנית טען שאחד הקשיים העיקריים לשם כך, הוא המחסור החמור באמצעים להובלת מכונות וחומרי גלם לתעשייה כזו. לאחר השתדלות רבה אצל הסולטן התורכי עבד אל-חמיד השני, אישר הסולטן 30 שנה לאחר מכן את הזיכיון להקמה והפעלה של קו הרכבת. מי שזכה לקנות את הזיכיון היה יוסף נבון, עסקן ירושלמי נמרץ. ביחד עם שותפיו, ניסה נבון לגייס משקיעים להקמת המסילה אך נכשל בכך. הזיכיון נמכר לחברה צרפתית והיא שהקימה לבסוף את קו הרכבת מיפו לירושלים ובנתה את התחנות שלאורכו.

לחברה הצרפתית לקח שנתיים לבנות את קו הרכבת. עם סיומו, בשנת 1892, החל באופן רשמי עידן הרכבת בארץ ישראל. בטקס מפואר שנערך בתחנת הרכבת בירושלים, נחנך הקו החדש, כשהאות לפתיחת הטקס היה הגעתה של הרכבת הראשונה מיפו. זה, אגב, היה השלב שבו הכריזו על השם שניתן ל"כלי התחבורה החדשני" שהגיע לארץ. מסתבר שאליעזר בן-יהודה, מחדש השפה העברית, הציע את השם "רַכֶּבֶת" לקטר ולשיירת הקרונות שהוא מושך.


#תולדות התחנה הראשונה
בטקס חגיגי ורב משתתפים קיבלו המונים ב-26 בספטמבר 1892 את הרכבת הראשונה שהגיעה מיפו אל תחנת ירושלים. הרכבת הזו עברה בדרכה גם בתחנות החדשות שהוקמו אז בלוד, רמלה ועוד יישובים בדרך, תחנות בהן מילאו מים שהיו נחוצים להנעת הקטר של הרכבת. עם הזמן והטכנולוגיה המשתפרת עתיד זמן הנסיעה להתקצר ל-3 שעות בלבד והרכבת לירושלים עתידה להפוך כלי תחבורה שימושי ונפוץ בארץ ישראל הטורקית ובהמשך המנדטורית.

כך פתח הטקס המרשים את התחנה הראשונה ואת עידן הרכבת בפלשתינה. חוץ מהנוכחות של נכבדי העיר, נציגי השלטון הטורקי ואזרחים יהודים וערבים רבים, היה בין הנוכחים בטקס גם מחיה השפה העברית, אליעזר בן-יהודה, שהעניק ליצור הטכנולוגי החדש את השם “רכבת”.

וכך נולדה תחנת הרכבת הראשונה והפעילה של ירושלים. היא כללה בתחילה בניין בן שתי קומות שנבנו הצמוד לו שני אגפים צדדיים בני קומה אחת. היה בה מנגנון שבעזרתו שינו את כיוון הרכבת, מקלט גדול ומיכל מים למילוי הקטר.

האדריכלות של התחנה הושפעה מאלמנטים אירופאיים וטמפלרים מהמאה ה-19 ומבנה התחנה היה כמעט זהה למבנה התחנה שביפו. רק חומרי הבניין היו מעט שונים, שכן בתחנה בירושלים השתמשו באבן גיר מאזור ירושלים.

במהלך השנים עתידים הבריטים להוסיף למבני התחנה תוספות שונות, כמו שכבת הבטון העבה שיוסיפו מעל גג התחנה, בכדי להגן על הציבור מההפצצות של המטוסים האיטלקיים בימי המנדט הבריטי.

עם סגירת התחנה לפעילות, בסוף המאה ה-20, ננטש מתחם התחנה ורק בשנת 2013, הוא שוקם והפך לאתר הבילויים הפופולרי של ימינו.


מבט אל התחנה הראשונה כפי שהיא היום:

https://youtu.be/cgy9_L51Iuk
כנסיית הקבר
כנסיית הקבר (10-14)
#על הכנסייה שבה נקבר ישו

כנסיית הקבר (Church of the Holy Sepulchre) שברובע הנוצרי היא אטרקציה תיירותית ודתית ראשונה במעלה בעולם הנוצרי. המוני מבקרים מגיעים אליה בכל יום.

המסורת הנוצרית קובעת שכאן התרחשו האירועים האחרונים בחיי ישו, בצליבתו, קבורתו ובתחייתו. כולם מתוארים בפרק י"ט שבספר יוחנן.

המקום היה בעבר גן פתוח שנמצא מחוץ לעיר ונקרא "גבעת הגֻּלְגָּלְתָּא". גולגולתא היא גולגולת בארמית. היא המקום שבו הוציאו להורג וגם קברו את ישו. גבעה זו שכנה ממערב, בתקופת ישו היא הייתה מחוץ לחומה. בשלהי תקופת בית שני, לאחר צליבת ישו, הוקפה גם הגולגותא בחומה השלישית והוכנסה אל תוך החומות. הזיהוי של הגבעה בימינו אינו ודאי.

כשנבנתה בירושלים העיר הרומאית "איליה קפיטולינה", בתקופת הקיסר הדריינוס, נבנה מעל הקבר המקדש לאלה אפרודיטה. במאה ה-4 לספירה זיהתה כאן אמו של הקיסר קונסטנטינוס את הצלב שעליו ישו נצלב ואז בנו כאן הרומאים את כנסיית התחייה.


#התחנות האחרונות בוויה דולורוזה:
בכנסיית הקבר נמצאות 5 התחנות האחרונות בדרך הייסורים של ישו. כאן התקיימו על פי המסורת, ההכנות להוצאה להורג, הצליבה של ישו וקבורתו. כאן תתקיים גם תחייתו של ישו, על פי המסורת, שלושה ימים אחרי מותו.

#תחנה 10 - הסרת בגדיו של ישו
במעלה המדרגות שבכניסה לכנסייה, במקום בו נמצאת היום קאפלת הפרנקים. זוהי "קפלת חלוקת הבגדים" השייכת למסדר הפרנציסקני ונמצאל בצמוד לחזית כנסיית הקבר. כאן הפשיטו הרומאים את ישו מבגדיו וחילקו אותם ביניהם, כפי שמסופר בברית החדשה: "אַחֲרֵי שֶׁצָּלְבוּ אוֹתוֹ חִלְּקוּ אֶת בְּגָדָיו בְּהַפִּילָם גּוֹרָל, וְיָשְׁבוּ לִשְׁמֹר עָלָיו שָׁם." (הבשורה על פי מתי פרק כ"ז, 35). האירוע קושר בין ישו ובין דוד המלך, שכתב בספר תהילים: "יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל." קשר הגורל בין ישו ודוד מודגש בנצרות, למשל בתפיסת ישו כ"משיח בן דוד". לקשר הזה מיוחסות גם מסורות כמו זו שרואה את לידתו של ישו בבית לחם, עיר הולדתו של דוד, או בסעודה האחרונה של ישו שנערכה ממש מעל קברו של דוד.

#תחנה 11 - ממסמרים את ישו לצלב
בגֻּלְגָּלְתָּא, שנמצאת בקומה השנייה של הכנסייה, מיסמרו את ישו אל הצלב. שימו לב לפסיפס המתאר את ישו הממוסמר אל הצלב, כשמרים, אמו, ומריה מגדלנה לרגליו.

#תחנה 12 - ישו מת על הצלב
אנו עדיין בגולגותא. יש כאן איקונין שמראה את ישו הצלוב ולמרגלות האיקונה נמצא מזבח שהקתולים נוהגים לנשק. כאן נמצא הסלע שעליו נצלב ישו. זהו המקום הקדוש ביותר לנצרות הקתולית.

#תחנה 13 - מורידים את ישו לזרועות אמו
התחנה הזו נמצאת גם היא בגולגותא. היא די קטנה ויש בה פסל של מרים ומתחתיו מזבח. הפסל שלפניכם נתרם מליסבון, בירת פורטוגל, במאה ה-18. מסביב לו מניחים רבים מהצליינים מנחות.

#תחנה מספר 14 - קברו של ישו
תחנה אחרונה במסעו של ישו היא תחנתו האחרונה - קברו. כאן מניחים את ישו בקבר, ברוטונדה, שהוא מבנה בצורת גליל עם כיפה. כאן נקבר ישו לפי המסורת ישו וקם לתחייה לאחר שלושה ימים. קברו של ישו היה שייך לתלמידו בסתר, יוסף הרמתי. הוא שתרם את חלקת משפחתו לטובת ישו, שאותו ראה כאדונו. אגב, הפרוטסטנטים מזהים את קברו של ישו דווקא בגן הקבר שנמצא בצפון העיר העתיקה.


הנה כנסיית הקבר בירושלים:

https://youtu.be/TMlipJMyCU4


טקס בכנסייה:

https://youtu.be/J3USR2ridGY


מרכז ז'ראר בכר
מרכז ז’ראר בכר
#על הבניין שעשה היסטוריה

אתם נמצאים ליד מרכז ז’ראר בכר (Gerard Behar Centre) בירושלים. בימינו המרכז הוא בית תרבות המשמש כמרכז להפקות עצמאיות בתחום התאטרון, המוסיקה והמחול לאמנים ומופעים בירושלים.

אבל המרכז, שבעבר נקרא "בית העם", נגע בהיסטוריה כששימש בשנות ה-60, מְקום קיומו של המשפט המפורסם בתולדות ישראל - משפט אייכמן.

לכידת הבכיר הנאצי, סגנו של היטלר והאחראי הישיר לחלק משמעותי בשואה, הייתה אירוע מכונן, כשמשפטו היה הזדמנות למדינת ישראל להפגין את דרך הטיפול הראויה בפושעים הנאצים, לאחר מלחמת העולם השנייה. ברור היה שהמשפט יסקרן את התקשורת העולמית כולה ושיהיו בו הרבה אירועים תקשורתיים, שיחוללו פרצי רגשות לאומיים, מסוגים שונים.

בשאלת מיקומו של המשפט עסק אישית אפילו ראש הממשלה הראשון בן-גוריון. מכיוון שבירושלים לא היה מקום מתאים אז לקיומו של משפט עם מאות משתתפים ועיתונאים, בן גוריון שלח את ראש לשכתו, טדי קולק, למצוא מקום ראוי לקיום המשפט בעיר. במעלה רחוב בצלאל עמד אז המבנה הריק והלא גמור של "בית העם", מוסד ירושלמי, שהיה קיים מאז תחילת המאה ה-19, אך נדד בין אתרים שונים בעיר. בשנות ה-40 החלו לבנות את מבנה הקבע הזה בשבילו, אך בשנות ה-50, בשל הצנע ששרר בארץ והחוסר בתקציב, הופסקה הבנייה. המבנה עמד מאז ריק על שלדו, סוג של חורבה מודרנית.

משבחרו קולק ובן גוריון בבניין הזה לקיום המשפט, גויסו תרומות על ידי ראש עיריית ירושלים באותה תקופה, מרדכי איש-שלום, והבניין הושלם לטובת קיום המשפט בו ולשימושים עתידיים.

וכך, בשנת 1961 הושלמה בניית "בית העם". הוא אכן שימש כזירתו של אחד המשפטים המפורסמים בעולם, זירת המשפט של הצורר הנאצי אייכמן. מכאן הוא הפך למרכז תרבות ועיריית ירושלים מלאה אותו בתוכן מסוג אחר.

בשנות ה-80 שופץ המבנה שוב, על ידי הקרן לירושלים. הבניין קיבל אז את שמו של ז'ראר בכר, בנו של המיליונר הצרפתי שתרם את הכספים לשיפוץ המבנה. המתכנן החדש שלו, אגב, היה האדריכל דוד רזניק, אותו אדריכל שבצעירותו תכנן את "בית העם" ואת השלמת בנייתו לקראת המשפט המפורסם.
ורוניקה מנגבת את פני ישו (6)
#6. ורוניקה מנגבת את פניו של ישו

התחנה השישית היא עמוד אבן שעליו כתוב בלטינית: "תחנה מספר 6 - ורוניקה הצדיקה ניגבה את הזיעה מפניו של ישוע". המסורת רואה בבית שמול עמוד האבן עם הכתובת, את ביתה של ורוניקה.

כאן, במהלך הוויה דולורוזה, סייעה ורוניקה, לפי האמונה, לנגב את פניו של ישו וגילתה את דיוקנו של ישו שנטבע במטפחתה.

ורוניקה הייתה, לפי האגדה, אחת מהצדיקים הספורים שעזרו לישו במסע הייסורים. היא הגישה לו מטפחת לבנה, כדי לנגב את הדם מעל פניו. כשחזרה אליה המטפחת, הסתבר לה שדיוקן פניו הוטבע עליה.

התחנה הזו, שאינה מוזכרת בברית החדשה, נמצאת ברחוב ויה דלורוזה. והיא כיום ברשות המֵלֶכִּיתִים, הנוצרים היוונים-קתולים. הם רכשו את המקום בשנת 1883, לאחר מאות שנים שבהן הנצרות לא היו נוכחת בתחנה הששית הזו. הם שקבעו את העמוד המשוקע עם הכתובת.


#למה עזרה ורוניקה לישו?
המסורת הנוצרית יודעת לספר שאותה ורוניקה סבלה במשך 12 שנה מדם שפרץ מגופה ללא סיבה. בזמנו, כשנגעה בשולי בגדיו של ישו, היא נרפאה. במסע הצליבה, הגיעה כדי ללוות אותו בדרכו האחרונה ורצתה להקל עליו. לכן נגבה את פניו וראתה את הנס של דיוקנו של ישו שנטבע במטפחתה. כך הפכה המטפחת לחפץ קדוש שביכולתו לרפא חולים ולהושיע אחרים.

המסורת הנוצרית יודעת לספר על החולה המפורסם ביותר שטופל בעזרת המטפחת. מסופר שכשטיבריוס, הקיסר הרומי בימיו של ישו, שמע את הסיפור, הוא זימן את ורוניקה לרומא, כדי לראות את המטפחת המופלאה. לאחר שגם הקיסר עצמו נרפא ממחלה קשה, כשהביט או נגע בה, המטפחת הקדושה נמסרה לו על ידי ורוניקה. לפי המסורת היא שמורה עד היום בוותיקן ומוחזקת בכנסיית פטרוס הקדוש שברומא.


הנה התחנה השישית של ויה דולורוזה בירושלים:

https://youtu.be/xEW2OgMu_JY
מטעם אל סולטן
#החומוס הטוב בעיר העתיקה

מטעם אל סולטאן אל בגדדי (Matam al Sultan el Baghdadi), או "אבו חסן", הוא מהסודות של העיר העתיקה. מדובר במסעדה זעירה שנמצאת ברחוב באב חוטה 21, במרחק הליכה משער האריות ושבה טוחנים את החומוס ביד, כמו פעם, באמצעות עלי ומכתש.

אבו עלי, האיש שיושב בה, לא מכיר דרך אחרת וזה מה שנקרא "חומוס עסלי", החומוס האמיתי. למי ששבעים, תרתי משמע, מחומוס, מומלץ להזמין כאן את סלט הירקות החתוך דק דק בטחינה האלוהי שלו ואם רוצים בשר, אז את הקבב הנהדר.

אגב, השם "אל בגדדי" בא מאבותיו של אבו חסן, שהגיעו להתיישב בירושלים מעיראק, לפני 200 שנה.


#איך מגיעים?
כדי להגיע אליו, היכנסו דרך שער הפרחים, עברו את אמן הפלאפל והחומוס המדהים אבו שנאב "אנקל מוסטאש", שכולם מכירים בזכות הפלאפל בצורות המפוסלות שלו. קצת אחריו פנו שמאלה ורדו למטה במורד הרחובות, דרך רחוב אנטוניה. מימינכם בית הספר קאדאסיה, אבל המשיכו לרדת דרומה וקצת לפני דרך שער האריות תראו משמאלכם את החומוסיה הקטנה של "אבו חסן" ממסעדת אל סולטאן.


#טיפים
לקבוצה מומלץ לתאם בטלפון: 02-6276812.

שעות פתיחה: 8-17:00
כתובת: באב חוטה 21, ירושלים


הנה אבו חסן אל בגדדי ממטעם סולטאן מכין את החומוס האגדי שלו:

https://youtu.be/rarDhdUgcZM
השוק הצלבני
#על השוק הצלבני


השוק הצלבני (The Crusader Market), שבערך מתחת לישיבת הכותל, הוא שריד של שוק מקורה שבנו הצלבנים, על שרידי הקארדו הביזנטי שעבר במקום. בהמשך ההיסטוריה הפכו הקמרונות שאתם רואים למעלה, למרתפי מבנים שנבנו מעל לשרידי השוק הצלבני. רק בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים והשיפוץ של הרובע היהודי בעיר העתיקה, שוקם השוק הצלבני הקדום וחזר להיות מקום פעיל.

המעדנים שנמכרו כאן בתקופה הצלבנית נמכרים היום במקום אחר. אבל שריד מצומצם לאותם ימים ומזכרת כשרה לאותם ימים, הם המזנונים והגלידריות הסמוכים לשוק הצלבני. הם משרתים בעיקר את התיירים והמתפללים, שעושים את דרכם אל הכותל המערבי וממנו.
שוק מחנה יהודה
#על השוק שחי ביום ומתעורר בלילה
שוק מחנה יהודה (Mahane Yehuda Market) הוא השוק הגדול של ירושלים. נמכרים בו בעיקר מזון וביגוד, ירקות ופירות טריים, בשר, גבינות, תבלינים, דברי מאפה ומעדנים.

במהלך השנים זכה השוק הצבעוני לפרסום רב, בהיותו מוקד משיכה לפוליטיקאים ולמתמודדים בפוליטיקה הארצית, כמו בשל היותו מעוז האוהדים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים.

פעם השוק הזה היה שוק של שעות היום, אבל הלילה של שוק מחנה יהודה הגיע. לדוכני הפלאפל והמסעדות העממיות של היום מצטרפות מסעדות שף איכותיות, ברים הומים ובתי קפה נעימים. בליינים צעירים הפכו אותו למעוז חיי הלילה של ירושלים והאווירה הנעימה בו בערבים מושכת אליו רבים מרחבי העיר ויישובים בסביבה.


#איך נולד השוק?
דומה ששוק מחנה יהודה נולד מעצמו. זה קרה לקראת סוף התקופה העות'מאנית בירושלים. השנים הן בסוף המאה ה-19, כשכפריים רבים מהכפרים הערביים שמסביב לירושלים, כמו ליפתא, דיר יאסין ואחרים, החלו למכור את תוצרתם החקלאית כאן, בדרך יפו, ליד שכונת מחנה יהודה. הם ניצלו מגרש גדול וריק, שהשתייך למשפחות אמידות מירושלים, כדי למכור את מרכולתם לתושבי הנחלאות הסמוכות ולעוברים והשבים. השוק המאולתר הצליח מיד, בעיקר משום שחסך לאנשי הנחלאות הליכה לקניות בשוקי העיר העתיקה המרוחקים.

בשוק לא היו כלל תשתיות כלשהן אבל בהדרגה החלו המוכרים הכפריים להוסיף לו סככות ודוכני עץ, ועם הזמן נבנו בו מבנים קבועים, עשויים מפח ועץ. גם שמו של השוק, שבתחילה נקרא "שוק ולירו", על שם בעל המגרש שעליו נוצר, הפך בהמשך ל"שוק מחנה יהודה", על שם השכונה הסמוכה.


הנה שוק מחנה יהודה בירושלים:

https://youtu.be/jfXM3BeZQrg
סיור בוויה דולורוזה
#סיור בדרכו האחרונה של ישו

הסיור מתחיל מהפרטוריום, שכיום הוא בית הספר לבנים אל-עוֹמַרִיָּה. משם הוא ימשיך לעבר מקום הצליבה. במהלכו נכיר את המקומות שלפי המסורת הנוצרית פקד ישו במסעו המצמרר לעבר מותו על הצלב.

נתחיל?
אתם ליד הפרטוריום? - אז היכנסו לתגית "מסלול ויה דולורוזה" והתחילו את המסע בעקבותיו.
שער ציון
#על השער


שער ציון (Zion Gate), אחד משערי ירושלים, שזכה לשמות נוספים, כמו "שער דוד", "שער היהודים", או "שער הרובע היהודי", הוא השער העיקרי שמשמש לכניסה ישירה אל הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

ליד שער זה התחוללו קרבות עזים במלחמת העצמאות. אם תביטו מסביב לשער, בצידו החיצוני, תוכלו לראות את אבני החומה המנוקבות בחורי כדורים ופגזי מרגמה, שפגעו אז בחומות. היה אף נסיון של לוחמי הפלמ"ח לפוצץ אותו, כדי לפרוץ לעיר העתיקה, אבל הוא נכשל.

כמו שער יפו המוכר מאד, גם שער ציון הוא שער תפנית - שער שהכניסה דרכו היא ב-90 מעלות ימינה. שערים כאלה נבנו כדי להקשות על התקפות אויב, לשעוט במהירות אל תוך העיר. הרעיון של שערי התפנית הוא שהפנייה שהם חייבים לעשות, במהלך הכניסה אל העיר דרך שער כזה, מאיטה את התוקפים וחושפת אותם לפגיעה מצד מגיני העיר.

השם 'שער ציון' נובע משם ההר "הר ציון", שאליו הוא מוביל. במפה צלבנית מהמאה ה-12 הוא כבר מופיע, אבל בשם 'שער הר ציון', כשבמפה מתחילת המאה ה-13, שנמצאת בספריית המוזיאון הבריטי, כבר מופיע השם שער ציון (Porta Syon).


הנה שער ציון:

https://youtu.be/IYSOXSTAi7g
מערת צדקיהו
#על מערת צדקיהו


מערת צדקיהו (Zedekiah's Cave) היא המערה הגדולה בישראל ומהמקומות המעניינים בירושלים. בעבר היא זוהתה כמערה שדרכה ברח צדקיהו, אחרון מלכי יהודה בימי בית ראשון, מפני הכשדים.

זה היה במצור הבבלי על ירושלים, כשצדקיהו, מלך יהודה, נמלט דרכה ליריחו. כיום אנו יודעים ששער בין החומותיים, שממנו ברח צדקיהו, נמצא בכלל בדרום העיר אבל השם "מערת צדקיהו" דבק במערה. את חילחול המים שנראה בסופה של המערה, מכנים עד עד היום "דמעות צדקיהו".

יש גם מסורת מוסלמית שקושרת את המערה למקום שבו נבלעו קורח ועדתו אל תוך האדמה, כעונש על ניסיונו של קורח למרוד במשה רבנו.



#כיצד גילו את מערת צדקיהו?
הסיפור המופלא באמת הוא כיצד היא התגלתה מערת צדקיהו, על ידי כלב. הסיפור מתחיל בבעליו של אותו כלב, רופא ומיסיונר אמריקאי בשם דוקטור ג'יימס ברקלי. אותו ברקלי עסק במאה ה-19 בחקר המקרא בירושלים. על שמו, אגב, נקרא "שער ברקלי", שהוא שער להר הבית, מתקופת בית שני. את השער הזה גילה ברקלי בקצה הדרומי של מה שהוא היום עזרת הנשים בכותל המערבי.

אבל נחזור לסיפור שלנו. בשנת 1854 הוציאו הדוקטור ברקלי ובנו את כלבם לטיול. בשלב מסוים נעלם הכלב וכל הנסיונות למצוא אותו נכשלו. כאשר האב והבן כבר התייאשו מלמצוא את הכלב, הם גילו לפתע בור עמוק. מתוכו הם שמעו את נביחות כלבם. לאחר שהצליחו השניים לחלץ את הכלב האומלל ממעמקי האדמה, הם שבו לביתם. אבל באותו ערב החליט דוקטור ברקלי לשוב אל הבור המסתורי והביא עמו כמה מעוזריו. הוא ירד אל מעמקי הבור וגילה מולו מערה ענקית. זו הייתה מערה מדהימה בגודלה וביופייה, שאותה חקר ברקלי במהלך כל הלילה.

כך התגלתה "מערת צדקיהו" - המערה הגדולה בירושלים ובישראל. היא נחשבת לאחד האתרים המרהיבים בעיר והיא פתוחה לקהל הרחב.


סיור במערת צדקיהו:

https://youtu.be/Nh4MZwapLQE
הר הזיתים
#על הר הזיתים של ירושלים


הר הזיתים (Mount of Olives) הוא הר גבוה, למעשה רכס גבוה ממזרח לירושלים, שמפריד בין העיר העתיקה ובין מדבר יהודה. הוא מתחיל בקצה של רכס ארמון הנציב שמדרום ובצפון הוא מסתיים בהר הצופים.

בעבר נקרא ההר גם “הר השמחה” ו“הר המשחית” - שם שבא מהפולחן האלילי שנעשה בקרבתו.

חשיבותו של הר הזיתים היא בעיקר דתית. הוא חשוב במיוחד לנוצרים, שמזהים בהר אתרים שבהם ישו פעל בימיו האחרונים בירושלים ומאז ימי הביניים בנו בו כנסיות והפכו את ההר למקום פולחן מרכזי בנצרות, כמו גם למוסלמים, שקושרים אותו ליום הדין באחרית הימים, ככתוב בתנ"ך.

היהדות ייחסה לו חשיבות, גם בימי בית המקדש, כמקום שריפת הפרה האדומה, טקס של טיהור טומאת המתים ממי שזוהם בה. גם לאחר חורבן בית המקדש ועד ימי הביניים המוקדמים, כשהרומאים לא הירשו ליהודים להתגורר בירושלים. באותם זמנים הותר ליהודים לבקר בהר הזיתים, אך ורק ביום תשעה באב, כדי לצפות אל הר הבית ולבכות על חורבן בית המקדש.

בהר הזיתים כנסיות רבות, ביניהן כנסיית מריה מַגְדַלֵנָה, כנסיית כל העמים, הקרויה גם "גת שמנים". בסמוך גם כנסיית אבינו שבשמים, כנסיית העלייה לשמים הרוסית, עם המגדל שלה, וכמוה גם כנסיית אוֹגוּסְטָה ויקטוריה.


#על בתי העלמין היהודיים של הר הזיתים

כבית עלמין בן יותר מ-3,000 שנה, שפעיל מאז ימי בית ראשון, בית העלמין בהר הזיתים הוא בית העלמין היהודי העתיק ביותר בעולם, שנקברים בו יהודים, באופן רציף ולאורך כל התקופות. האמונה היהודית מאמינה שהיהודים שקבורים בהר הזיתים יהיו הראשונים לקום לתחייה בתחיית המתים ולכן רבים רוצים להיקבר על ההר, מה שאגב, הפך את הקברים בו ליקרים מאד.

בית העלמין היהודי כאן משתרע על מורדות הר הזיתים מדרום, ובשפך נחל קדרון. המקום שימש לקבורה כבר בימי הכנענים, בעיקר בזכות קרבתו לעיר ובשל נוחות החציבה בסלעיו הרכים.

בתחתית הר הזיתים, נתגלו שרידי קברים יהודיים גם מימי בית ראשון ושני. קבורה יהודית תועדה כאן גם מאז ימי הביניים ועד היום.

בתקופת השלטון הירדני במזרח ירושלים, מאז מלחמת העצמאות ב-1948 ועד לשחרור ירושלים ב-1967, חולל בית הקברות על ידי הירדנים והם גם בנו בראשו בית מלון.

על ההר נקבר, בין השאר, גם ראש הממשלה הנערץ מנחם בגין, שביקש להיקבר כאן על הר הזיתים, במקום בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל. גם ש"י עגנון, הרב קוק ואליעזר בן יהודה קבורים כאן, כשלא הרחק מהם, בחלקה הנוצרית שמחוץ לגדר, קבור גם אוסקר שינדלר, התעשיין הגרמני שתועד בסרט "רשימת שינדלר", לאחר שהציל מאות יהודים בשואה.


#טיפים
בואו להר הזיתים בשעות הבוקר. אחר הצהריים השמש המסנוורת ומקשה על התצפית הנפלאה, על הר הבית והעיר העתיקה.

שימו לב שאין תחבורה ציבורית מפסגת ההר.


הנה הר הזיתים בירושלים:

https://youtu.be/IBUv48KEje8


הכותל המערבי
#על המקום הקדוש ביותר לעם היהודי

אתם נמצאים אל מול המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. זהו הכותל המערבי (Western Wall) של בית המקדש היהודי מימי בית שני. הכותל הוא השריד היחיד שנשאר, לאחר ההרס שזרע טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים, בעת שדיכא את המרד היהודי הגדול, בשנת 70 לספירה.

במשך מאות שנים, לאחר חורבן בית המקדש, לא היה הכותל מקום תפילה מבוקש, ליהודים שחיו בארץ. רק במאה ה-16, כשהחל השלטון לאסור על יהודים לעלות אל הר הבית, הפך הכותל למקום תפילה יהודי ולסמל של הכיסופים לבית המקדש. למרגלות הכותל הייתה אז סמטה צרה, שבה התפללו היהודים שביקשו להתקרב ככל האפשר למקום המקדש.

לאחר קום מדינת ישראל, בעת שירושלים הייתה חצויה (1948-1967), שלטה ממלכת ירדן בכותל ואסרה על גישת יהודים אל הכותל. אז נהגו יהודים רבים להגיע אל הר ציון ולהתפלל על קבר דוד המלך, כשהם צופים מגג המבנה לעבר הר הבית ומייחלים ליום שבו יוכלו לשוב ולהתפלל בכותל המערבי.

בסיום מלחמת ששת הימים, נהרו המתפללים בהמוניהם אל הרובע היהודי ולכותל המערבי. אז נהרסו בתי שכונת המוגרבים, הצמודים לכותל, ונוצרה רחבת התפילה הגדולה שסמוכה לכותל כיום.


#מבנה הכותל
הכותל הוא אחד מארבעה קירות תמך עצומים שנבנו במהלך המאה הראשונה לפני הספירה, בשיפוץ בית המקדש השני, שביצע הורדוס. הבנאים יצרו אז על הר המוריה, רחבה ענקית שבמרכזה ניצב בית המקדש. אורכו של הכותל היה אז חצי קילומטר וגובהו כ-30 מטרים. הוא נבנה על סלע האם של ירושלים, כשהחלל שהיה בין הכתלים לבין ההר מולא, כדי ליצור רחבה ענקית מרוצפת, בשטח של 144 אלף מטרים רבועים, שטח שדומה לזה של 12 מגרשי כדורגל של ימינו.

הכותל בנוי מאבנים חצובות, עצומות בגודלן, שמשקל כל אחת מהן נע בין 2 ל-5 טונות. כל אבן מאבני הכותל מסותתת בצורה האופיינית לבנייה בימיו של הורדוס, עם מרכז האבן הבולט מעט, לעומת מסגרת האבן המסותתת, מוחלקת ושקועה יותר.

אם תעמדו בסמוך לכותל ותביטו למעלה, תראו שכל נדבך של אבנים בו, נסוג פנימה כ-3 סנטימטרים, לעומת הנדבך שמתחתיו. זוהי טכניקת בנייה שתפקידה להעניק יציבות וחוזק למבנה העתיק, שכן בעת בניית המבנים וקירות התמך העצומים באותה תקופה, עדיין לא המציאו את הבטון.

כיום משמש הכותל המערבי לתפילה ולהתכנסויות דתיות ורבים מגיעים אליו כדי לחגוג בר מצווה, סיום מסלול בצבא וכדומה.


#כיצד נשאר הכותל המערבי ולא חרב?
במשך שנים רבות הייתה האמונה בקרב היהודים, שכותל מערבי של בית-המקדש מעולם לא חרב. כבר במאות הראשונות שאחרי החורבן, התפלאו בני הדור ההוא כיצד שפר גורלו של הכותל המערבי והוא שרד, בניגוד ליתר שלושת הכתלים.

התשובה הדתית הייתה, שהיותו הכותל הסמוך ביותר למקומה של השכינה היא ששמרה עליו. ארון-הברית שבבית המקדש הראשון סמוך לכותל המערבי. כך היה בבית-המקדש הראשון. אבל בבית-המקדש השני כבר לא נמצא ארון-הברית בבית המקדש, אז מה שמר על הכותל מהריסה?

הטענה של המאמינים היא שגם אם ארון הקודש נעלם ממנו, השכינה מעולם לא זזה מהכותל המערבי של המקדש ולכן הוא המשיך להישמר מהריסה.

אבל יש סיפור אחר, מדרש אגדה יהודי, שמסביר את פשר שמירת הכותל המערבי מהרס. על פי הסיפור פקד טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים שכבש את ירושלים, על ארבעה מבכירי המפקדים שתחתיו, להרוס את בית המקדש היהודי. על כל אחד מהם הוטל להרוס כותל אחד מקירות בית המקדש. זה שנפל בחלקו להרוס את הכותל המערבי ניסה לבצע את ההוראה, אבל נכשל בכך. כששאל אותו טיטוס מדוע לא בוצעה פקודתו, ענה לו המפקד הנפחד שאם היה הורס את הכותל האחרון שנותר, לא יכולים היו בני הדורות הבאים לראות כמה מרשים היה המקדש שהרס טיטוס. טיטוס, שהיה מרוצה מהתשובה המחמיאה, ויתר לו.

אגב, אנו יודעים היום שקירו המערבי של המקדש התנשא לגובה רב. במרוצת הדורות נהרס הקיר כמעט לחלוטין ומה שנותר ממנו הוא הכותל של ימינו.


הנה הכותל המערבי בירושלים:

https://youtu.be/G23xViUtrNQ?t=15s
שער האריות
#על השער שממנו מתחיל הכל

אתם נמצאים בשַׁעַר הָאֲרָיוֹת (Lions' Gate), השער המזרחי של העיר העתיקה, הממוקם אל מול הר הזיתים. דרך שער האריות מובילה מהשער הזה לרחוב ויה דולורזה ולתחנה האחרונה במסע הצלב של ישו.

השער נבנה במאה ה-16, כחלק מחומת העיר העתיקה, על ידי הסולטאן העות'מאני סוּלִימָן המפואר.

לא רק בוויה דולורוזה אלא גם בכיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים ב-1967, היה לשער האריות תפקיד נכבד. דרך השער נכנסו אז כוחות הצנחנים בדרכם להר הבית, ושחררו את העיר ואת הכותל המערבי. בכך הסתיימו 19 שנים שבהן הייתה העיר העתיקה בידי הירדנים והתחדשו בה החיים היהודיים.

כינויו של שער האריות ניתן לו בשל דמויות האריות החקוקות באבני השער שלו. למעשה מדובר בבַּרְדְּלָסים, שהם סמלו של המלך הממלוכי בַּיְיבַּרְס, מי ששלט בירושלים במאה ה-13. רק בטעות החשיבו אותם לאריות.


#האדריכלות של שער האריות
בעבר היה שער האריות שער תפנית, כמו שער יפו ושער ציון. מטרתו של שער תפנית היא לעכב פלישה של כוחות אל העיר. אבל בניגוד לשערים הללו שער האריות השתנה במרוצת השנים והפך לשער ישר, שאף ניתן להכניס דרכו כלי רכב אל העיר העתיקה.

משני צדי שער האריות יש תבליטים של אריות. למעשה אלו לא ממש אריות, אבל מיד נחזור לזה. האגדה מספרת שהתבליטים הללו שובצו בשער לאחר שהסולטן סוּלִימָן חלם חלום ובחלומו הופיעו שני אריות שעמדו לטרוף אותו, כעונש על כך שלא הגן על העיר הקדושה ירושלים. הסולטן פירש את החלום כאות משמים וציווה להקיף את ירושלים בחומה.

ונחזור לאריות, שדומים בכלל לבַּרְדְּלָסים. יש חוקרים שסבורים שהתבליטים הללו הובאו לכאן ממבנה קדום יותר, שנבנה בידי השליט הממלוכי בַּיְיבַּרְס (Baybars), מי שהיה ידוע בסמלו - הבַּרְדְּלָס.

אם תביטו מעל האריות או הבַּרְדְּלָסים, תראו עיטורים נוספים. יש כאן פרחים וגם קשתות קטנות. כולם ניצבים בין חרכי הירי. ראו מעליהם את הכתובת שמנציחה את בניית חומת העיר על ידי הסולטן סוּלִימָן המפואר.

שימו לב למרפסת הקטנה שבחלקו העליון של השער. המרפסת הזו נקראת "מַשִׁיקוּלִי" (Machecollum) וממנה ניתן היה להשקיף על קו החומה ובמקרה של התקפה, לשפוך ממנה שמן רותח על חיילים פולשים או סתם אורחים בלתי קרואים ורצויים.


הנה שער האריות:

https://youtu.be/52yh70WGlrI
שוק העיר העתיקה בירושלים
#על השוק שבעיר העתיקה בירושלים

פעם הוא היה השוק הגדול בארץ ישראל ואחד הגדולים במרחב המזרח תיכוני, אבל היום, שוק העיר העתיקה בירושלים (Old City Market Of Jerusalem) הוא עדיין השוק המזרחי הצבעוני והמרהיב בישראל.

השוק מתפרש על סמטאות רבות וארוכות, החוצות את העיר העתיקה ועוברות בין הרובעים השונים בעיר העתיקה - הרובע הנוצרי, הרובע המוסלמי והרובע הארמֵני.

בשוק ישנם אזורים שונים, חלקם מכוונים יותר לתיירים, בעוד אחרים משרתים בעיקר את תושבי ירושלים. בכל אחד מהם נמכרים מוצרים אופייניים. יש כאן מזכרות וחפצי עיצוב מהמזרח, באזור התיירותי יותר, לצד ירקות ופירות, דברי מזון מכל הסוגים, בגדים, רהיטים, טלפונים ואלקטרוניקה.


#תולדות השוק
קשה אולי להאמין אבל השוק של היום משמר את מערך הרחובות הקדום של ירושלים הרומית-ביזנטית. שני הצירים של השוק מתבססים על רחובות קדומים מהעבר - חציו הצפון-מערבי של השוק מתבסס על התוואי הרומי, בעוד החצי השני, כלומר הציר שמצפון לדרום, מתבסס על הקארדו, הרחוב המרכזי של ירושלים הביזנטית, שחצה את העיר משער שכם אל שער ציון.

מלכת ירושלים בתקופה הצלבנית, המלכה מֶלִיסֶנְדָה (Melisende), עשתה שינויים משמעותיים במראה השוק, כשחילקה את החצי המערבי של הקארדו לשלושה שווקים צרים ומקבילים. אז גם התווסף קירוי מסוגנן לשוק כולו.

מאז איחוד ירושלים העתיקה והחדשה במלחמת ששת הימים ב-1967 עוצב ושופץ השוק כמה פעמים. הוא רוצף, נצבע, דלתות החנויות נצבעו בגווני כחול וירוק והקמרונות, הקשתות שלמעלה, חוזקו.

אם במאות הקודמות דיווחו עולים לרגל בכתביהם, על ריחות רעים מאד והגיינה קשה בשוק הירושלמי, השוק של ימינו הוא מקום נקי וּנְטוּל סירחון כמעט לחלוטין.


הנה שוק העיר העתיקה בירושלים:

https://youtu.be/DsU4oOaRO4g
הקארדו
#על הרחוב המרכזי והעתיק של ירושלים

אין הרבה רחובות פעילים בעולם, שניתן לראות בהם תקופות שונות, כמו הקארדו (Cardo) שברובע היהודי בירושלים. ברחוב העתיק הזה, נתחיל לנוע בתקופה הרומית, נמשיך לתקופה הביזנטית, נראה שרידים של התקופה הצלבנית והעותמאנית - התקופות שבהן הוא היה קבור מתחת לאדמה ונראה את ההתעוררות שלו לחיים בתקופה הישראלית, המודרנית.

באופן כללי "קארדו", שבלטינית פירושו "לב", משמעותו המרכז. רחוב הקארדו בערים הרומיות הוא לב העיר - אותו רחוב שבו מתקיימים רוב המסחר והתנועה בעיר. המודל של רחוב כזה אצל הרומאים היה קבוע והם נהגו לשכפל אותו בערים ובמחנות צבא רבים שלהם. ניתן למצוא אותו בעיקר בערים הרומיות שבמזרח התיכון, בצפון אפריקה, בסוריה ובירדן. גם בישראל הוא נמצא, בשרידי הערים קיסריה ואנטיפטריס, היא תל אפק, שליד ראש העין.

הקארדו שברובע היהודי הוא רחוב עמודים רחב ומרוצף בלוחות אבן, שהתגלה כאן בשנות ה-70. הוא נחפר ולאחר מכן שוחזר לרחוב מסחר פעיל בימינו, עם חנויות ושירותים, המאפשר לחוות מעט מהעבר, בימינו אנו.

רוחבו הכולל של הקארדו הוא 22.5 מטר וממנו נחשף רק חלק. במרכזו יש מעבר שחלק ממנו פתוח לשמיים ורוחבו 12.5 מטרים. משני צידי הקארדו יש שורת חנויות ומעליו הוקם גג רעפים, שנתמך בשורת עמודי אבן בגובה 5 מטרים. הגג מגן על הרחוב מפני גשם ושמש. אגב, חוץ מעמוד אחד, כל העמודים שנחשפו היו שבורים. רק עמוד אחד התגלה שלם, מתחת ליסודות בית הכנסת "צמח צדק" שבקצהו הדרומי של הקארדו.

הקארדו הוא אחד המקרים הנדירים שבהם החיו סביבה בת 2,700 שנה והפכו אותה לסביבת מסחר פעילה, גם אם לא פורחת. זה לא קרה במקומות אחרים בירושלים, בהם נמנעו יוזמות כאלה על ידי הארכיאולוגים, שאמרו, ובדרך כלל בצדק, שאסור לתת לחיי היום-יום להרוס מורשת עתיקה, היסטורית ומדעית. כאן, בקארדו של הרובע היהודי, הצליחו לחבר בין ימינו לבין היסטוריה עתיקה ולהפוך אותם לאחד.


#על האדריכלים שאמרו לארכאולוגים היכן לחפור
הסיפור המופלא הזה מסופר בבתי ספר לאדריכלות בכל העולם והוא עוסק ברחוב העתיק שגילו אדריכלים מודרניים חרוצים ומוכשרים, בכוח הלימוד ומקוריות המחשבה.

שכן הקארדו לא נחפר באופן רגיל, על ידי ארכיאולוגים נחושים. למעשה, מדובר בתגלית ארכיאולוגית שנולדה במוחם של 3 אדריכלים צעירים שזכו במכרז לשחזור הרובע היהודי, כדי להשיב אליו את החיים, לאחר שהפך בתקופת השלטון הירדני לשכונת עוני עלובה.

האדריכלים הצעירים בחנו את מפת מֵידְבָּא, מפה עתיקה שהתגלתה ברצפת כנסייה בירדן ובה הופיעה ירושלים במידת פירוט מסוימת. הם ראו שבמפה מופיע הקארדו, רחוב העמודים המרכזי של העיר העתיקה. הם הצביעו על מקום מסוים וטענתם הייתה שהקארדו מסתתר למטה. ארכיאולוג בכיר, שאיתו התייעצו, צחק. אבל למרות זאת, הסכים לחפור ולבחון את המקום שבו הם טענו שמסתתר תוואי הרחוב הקדום. די מהר הוא נתקל בשכבה קשה ואז שוב ושוב, במקומות רבים. יש שם רצפה, קבעו המומחים. כמו שאתם כבר מבינים, היה שם רחוב. אבל האם זהו הקארדו?

מתחילים לחפור כשהמטרה היא לגלות את בסיסי העמודים המסודרים, לחשוף את תעלת הניקוז שאליה זרמו מי הגשמים מגגות בתי הרחוב ומשם לחשוף את הרחוב הקדום עצמו. הסתבר שהאדריכלים צדקו לאורך כל הדרך. גם הארכיאולוגים נוכחו שאכן זהו הקארדו המפורסם.

בשלב הבא החלו הבונים לחדש את הקארדו העתיק ולשלב אותו ברחוב מסחרי מודרני. מערימת בתי מלאכה ובתים מוזנחים, שלידם חורבות ממלחמת העצמאות, הם יצרו רחוב מסחרי משוחזר, שבקומות התחתונות שלו חנויות ויחידות מגורים בקומות העליונות, שנבנו מעליהן.

היום הקארדו הוא אחד מהשחזורים המפורסמים בעולם, רחוב המשלב ישן עם חדש, עתיק עם משופץ וקניות מודרניות במתחם שיש בו ניחוח של ימי קדם.


#מהי מפת מֵידְבָּא?
מפת מֵידְבָּא היא מפה עשויית פסיפס, שנעשתה בסביבות המאה ה-6 או ה-7 ונמצאת בכנסיה בעיר מֵידְבָּא שבירדן. המפה מתארת את ארץ ישראל וסביבתה, עם דגש מיוחד על אתרים דתיים בה. הקטע המפורסם במפה הוא הקטע המתאר את ירושלים.

מפת מֵידְבָּא היא דוגמה למפה עתיקה שאינה מיועדת לניווט בשטח. זאת מכיוון שהיא לא צויירה על פי קנה מידה גאוגרפי, אלא על פי החשיבות הדתית-רוחנית של המקומות שמופיעים בה (מקומות חשובים יותר הם מובלטים וגדולים במפה). זו גם הסיבה שהיא נמצאה במקום תפילה נוצרי עתיק, כמו כנסיית גאורגיוס הקדוש. בנוסף, המפה היא עדות היסטורית המוקדמת ביותר, לבנייתה של כנסיית הקבר בירושלים.


הנה הקארדו בירושלים:

https://youtu.be/veGXBZs8SiE
סיור לעיר העתיקה בירושלים
סיור ברובע היהודי בירושלים
הרובע הארמֵני
כנסיית ההלקאה וכפיית הצלב (2)
הר הבית