» «
תל אביב-יפו
העיר תל אביב
#על העיר תל אביב יפו

תֵּל אָבִיב-יָפוֹ, או בקיצור תל אביב, היא העיר הגדולה בישראל והשנייה בגודל אוכלוסייתה במדינת ישראל. תל אביב היא מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והאמנות של ישראל. כאן שוכנים הבורסה לניירות ערך, מרכזי המערכת הבנקאית, שגרירויות רבות ונציגויות בינלאומיות. כאן יושבים התאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית ומערכות העיתונים הגדולים בישראל.

עם למעלה ממיליון תיירים זרים בשנה, העיר ת"א היא מהערים המתוירות בישראל. היא נבחרה גם כעיר הטובה ביותר לקהילה הגאה בעולם ואכן - חברי הקהילה נוהרים אליה לחופשות ולבילויים ומעידים שתל אביב היא גן עדן של חופש והכרה בקהילה ובזכויות הפרט.

בשנת 2003 הוכרה תל אביב כאתר מורשת עולמית. זאת בזכות היותה "העיר הלבנה", העיר בעלת הריכוז הגדול ביותר בעולם של מבנים ואדריכלות בסגנון הבינלאומי, מבית הבאוהאוס הגרמני של שנות ה-20 במאה הקודמת.


#סיורים
רוצים לטייל בתל אביב? - יש לנו כמה סיורים בשבילכם. ראו בתגית "סיורים בתל אביב".


# אתרי חובה
רוצים לראות את המקומות הכי פופולריים בעיר? - היכנסו לתגית "אתרי חובה בתל אביב".


#עם ילדים
טיול לכל המשפחה? - היכנסו לתגית "אטרקציות לילדים בתל אביב".


# אוכל
ארוחה בלתי נשכחת? - מצאו את המסעדות המעולות שבתגית "מקדשי אוכל בתל אביב".


#תשר - טיפים
במסעדות בארץ נהוג להשאיר לפחות 10% טיפ ויש המוסיפים ל-15% ויותר.

# תחומי עניין
מעניינים אתכם דברים מסוימים? - היכנסו לתגית "תחומי עניין".


#קידומת ישראל
+972


#חסכון
סופרמרקט - רשת הסופרמרקטים "סופר קופיקס" מציעה מגוון מוצרים ענקי ב-5 ש"ח, כמעט הכל להכנת ארוחות בחופשה.
אירועי חינם - מצאו בקבוצת "הכניסה חופשית בתל אביב יפו" בפייסבוק והאתר "תל אביב בחינם" שבקישור למטה.
לתחבורה ציבורית - קנו כרטיס נטען לנסיעה חופשית בפרק הזמן שבו תהיו בתל אביב.
הנחות בכל מיני מקומות - עם כרטיס סטודנט וכרטיסי גמלאים.
פיקניק - בפארק הירקון ובפארק דרום תוכלו לעשות פיקניקים נהדרים. גם בגינות הגדולות בתל אביב יש מרחבים גדולים ונעימים.


#שופינג
ברחוב אלנבי יש המון חנויות עם מציאות טובות, במחירים זולים. גם ברחוב קינג ג'ורג' שיוצא ממנו ובשוק הכרמל, שגם הוא יוצא ממנו - בדיוק בצד שממול לקינג ג'ורג'. לקניון דיזנגוף סנטר יש גם מה להציע, במיוחד כשחם וכך גם לקניון עזריאלי.


#בילויים
במתחמים של נמל תל אביב ושרונה תוכלו למצוא הרבה בתי קפה ומסעדות נהדרות. מועדון האומן 17 של תל אביב מומלץ לריקודים וכך גם מועדונים שונים בנמל תל אביב.


#חיבורי חשמל (Power plugs)
התקעים האפשריים הם Type H ו-C.


טעימה מהנסיעה המתקרבת? - הנה סרטון שיציג לכם את העיר במלוא יופיה:
כיכר ביאליק
כיכר ביאליק
#על הכיכר הקטנה של המשורר הגדול


כיכר ביאליק נמצאת בלב תל אביב במפגש הרחובות ביאליק ואידלסון. הכיכר שעברה שיפוץ, בשנת 2009, ביחד עם בית העירייה הישן, היא היום מקום לוהט. זאת בזכות סטטיק ובן אל תבורי, זמרי פופ מצליחים, שצילמו בה את הוידאו קליפ של הלהיט הגדול שלהם "טודו בום". אם תביטו היטב, תוכלו לראות מזמן לזמן ילדים שמצלמים זה את זה בשחזורים פחות ויותר מגוחכים של הקליפ הפופולארי של הצמד.

היסטורית, הכיכר היא חלק בלתי-נפרד מהרחוב הקטן הנושא את אותו השם, רחוב ביאליק. שניהם כמובן על שמו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. שוכנים בה, בין השאר, הספריה למוסיקה של תל אביב יפו ובית ביאליק עצמו, הבית בו גר המשורר, מאז עלה לארץ.

כיכר ביאליק היא מאתרי המורשת החשובים בתל אביב. על אף גודלה הזעיר, היא שימשה בימי המנדט כמקום כינוסים מרכזי בתל אביב הקטנה. נערכו בה טקסים ואירועים עירוניים שונים, כמו גם הפגנות נגד שלטונות המנדט הבריטי.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/bLQZKEimMIg


הקליפ והכיכר:

https://youtu.be/Y_OLslE3bX8
כנסיית פטרוס הקדוש
כנסיית פטרוס הקדוש
#על הכנסייה שהפכה לסמל של יפו
את כנסיית פטרוס הקדוש אפשר לראות מכל נקודה בחופי תל אביב. זוהי כנסייה קתולית פרנציסקנית שנקראת על שם פטרוס הקדוש, אחד משנים-עשר השליחים של ישו ומי שנחשב האפיפיור הראשון. המסורת הקתולית מזהה את מקום הכנסיה עם בית שמעון הבורסקאי, שבו התארח פטרוס הקדוש ובו חלם חלום, שהוליד את המסיונריות הנוצרית, שפנתה מאז החוצה, אל הלא-יהודים של אותם זמנים.

הכנסייה עומדת במקום בו נבנים כמעט 1500 שנה מבנים נוצריים, מבצרי צלבנים, כנסיות, מלון לצליינים ועוד, אך שבים ונהרסים על ידי המוסלמים. המבנה הנוכחי, בסגנון הבארוק, נבנה בסוף המאה ה-19, בחסות בית המלוכה הספרדי. מתחילת המאה ה-20 שימשה הכנסייה ככנסייה הקתולית הראשית של יפו, עד 1932, כשהוחלפה על ידי כנסיית אנטוניוס הקדוש ברחוב יפת.

כיום, משתתפים במיסות שמקיימת הכנסייה ב-5 שפות, בעיקר מהגרי עבודה, אנשי סגל דיפלומטי השוהים בישראל ונוצרים מהאוכלוסייה הערבית ביפו.

הכנסייה ומגדל הפעמונים שלה הופיעו בסמל העיר הקודם של תל אביב-יפו.


#על האדריכלות של כנסיית פטרוס
החזית המזרחית של המבנה מחולקת באופן מובחן לכנסייה (משמאל ומדרום) ולמנזר (מימין ומצפון), וקבועים בה שעריהם של שני האגפים הנפרדים, זה לצד זה.

החזית עשויה לבנים בגוון חום בהיר, ומשולבים בה שני קרניזים בהירים העוברים לרוחבה. בין הקרניזים אפריז שבו מֶטוֹפּוֹת הנושאות את סמל הוותיקן. החזית מעוטרת גם בתבליטים אנכיים דמויי עמודים בעלי כותרות דוריות ויוניות, גם הם בגוון בהיר. מעל דלת הכניסה לוח הנושא את סמל משמורת ארץ הקודש, סמל המסדר הפרנציסקני (זרועו העירומה של ישוע וזרועו המלובשת של פרנציסקוס מאסיזי), יונה המסמלת את רוח הקודש וכתר מלכות המסמל את האל האב. בקומה השנייה חלון מלבני גדול ומעליו גמלון. בראש הגמלון הונח סלע טרוורטין שהובא מבניאס בה העניק ישו את הבכורה לפטרוס. מגדל הפעמונים שוכן בכיכר קדומים, בפינתו הדרום-מערבית של המבנה, והוא נושא בראשו כיפה. נוסף לפעמון קבועים במגדל גם ארבעה שעונים, אחד בכל צד.

במבנה ספינה בודדת שבכל אחד מצדדיה חמש קפלות. קירותיה מצופים בשיש וקבועים בהם חלונות עשויים זכוכית צבעונית שיוצרה במינכן והמוקדשים לקדושים ספרדים. התקרה גבוהה ועשויה בצורת קמרון חבית. דוכן הדרשה עשוי עץ חום מעוטר, והוא צמוד לקיר הצפוני בין שתיים מהקפלות. הדוכן מאמץ מוטיבים מעולם הצומח - הוא נסמך על עמוד דמוי גזע מתחתיו, ומעליו ענפים הנראים כאמיר העץ. יצירת האמנות המרכזית בכנסייה שוכנת מעל למזבח ומתארת את חלומו של פטרוס בעת ששהה ביפו. בכנסייה מספר יצירות אמנות נוספות המתארות אפיזודות בחייו של פטרוס - מעמד ההשתנות בו נכח, הענקת מפתחות הרקיע, נס הדגים, וכן את רחיצת הרגליים לפני הסעודה האחרונה. עוד נראים בכנסייה תיאורים של הנחת הטוהר, המשפחה הקדושה, פרנציסקוס מאסיזי מייסד המסדר, ובקפלה הראשונה משמאל לכניסה, מוצג עותק של איקונין המדונה השחורה מצ'נסטוחובה.


#על המנזר שבכנסיית פטרוס
קירותיו החיצוניים של המנזר בהירים וחסרי עיטורים, והוא נחלק לשני חלקים. החלק המזרחי בנוי סביב חצר מרכזית קטנה הגובלת בצידה הדרומי בכנסייה ובצידה המערבי בחדר המלבושים. לאורך שני הצדדים האחרים ארקדה המובילה אל חדרי מפגשים וחדרי שירות, ובמרכז החצר ניצב פסלו של לואי התשיעי. המגדל העגול, שריד מהמצודה ההיסטורית, נמצא בפינה הצפון-מערבית של החצר ובקומת המרתף שלו קפלת אבן עגולה. מדרגות צרות מוליכות אל קומתו העליונה שבה שוכנת ספריית המנזר ובה בעיקר ספרים וכתבי עת בפולנית. חלקו המערבי של המנזר גבוה יותר ובו שוכנים מגורי הנזירים, המטבח, הרפקטוריום ששוב אינו בשימוש, אולם תפילה גדול וחדרים נוספים. מהקומה העליונה של חלק זה של המבנה נשקף נוף מרשים של הים התיכון ושל סלע אנדרומדה. המבנה כולו שופץ בעשור הראשון של המאה ה-21 והותקנה בו מעלית. במנזר מתגוררים מזה שנים רבות ארבעה נזירים בלבד - שני פולנים, אנגלי וצ'יליאני.
שרונה
שרונה
#שכונת שָׁרוֹנָה
שרונה נולדה במחצית השנייה של המאה ה-19, כמושבה שהקימו הגרמנים הטמפלרים. למעשה זו המושבה הרביעית שלהם בארץ ישראל. בזמנו נמצאה המושבה כמה קילומטרים מצפון ליפו, אבל היום היא שוכנת במרכז תל אביב והיא ממקומות הבילוי הפופולריים ואהובים בתל אביב.

באותה תקופה השתרעו שטחי החקלאות של המושבה לכיוון מזרח, על שתי הגדות של ואדי מוסררה, מקום בו שוכן היום הציר המרכזי של תל אביב, נתיבי איילון. באותה תקופה חצו את הנחל על גבי גשר שרונה, שהיה בדיוק במקום שבו שוכן כיום גשר השלום, בואכה דרך השלום.

בתקופת מלחמת העולם השנייה גורשו תושביה הטמפלרים של המושבה, בשל הזדהותם של חלק מאנשי המושבה עם גרמניה הנאצית. לאחר שהתושבים תלו דגלי צלב קרס על בתיהם וחלק מבניהם נסעו לגרמניה להתנדב לצבא הגרמני, כנגד בנות הברית. לאחר המלחמה לא הרשו הבריטים לטמפלרים לשוב אל בתיהם. הצבא הבריטי עצמו התמקם בתחומי המושבה ועם קום המדינה התמקמו בה רבים ממוסדות השלטון של מדינת ישראל. האזור קיבל את הכינוי "הקריה" ועד לפני שנים מספר שכנו בו מתקני שלטון וצבא רבים.

בשנים האחרונות הפך חלקה הדרומי של המושבה לאתר בילויים משוחזר והומה אדם. זאת לאחר שהסתיימו עבודות שימור ושחזור, שכללו גם הזזה של מבנים שלמים לצורך הרחבת רחוב קפלן הסמוך. כל אלה הפכו את המושבה הגרמנית של פעם למתחם יפה ואופנתי ולמקום בילוי אהוב על הכל. הוא גם הוקף במגדלי יוקרה, שבאחד מהם נפתח "שרונה מרקט" היוקרתי.

גם כיום שוכנים בחלקה הצפוני של המושבה מחנה הקריה ומתקני צבא רבים. בסיס הקריה השייך לצה"ל עתיד להתפנות בשנים הקרובות.

שימו לב שרחובות המושבה המרכזיים, רחוב קפלן ורחוב דוד אלעזר של ימינו, ניצבים זה לזה ויוצרים צורת צלב. זו צורה שאפיינה את תכנון המושבות הטמפלריות, מהיותם של הטמפלרים נוצרים אדוקים.


#מה עשו הטמפלרים הגרמנים בארץ ישראל?
הטמפלרים שהיו נוצרים אדוקים באו מגרמניה באמצע המאה ה-19. ביחד עם האמונה הנוצרית בחובתם ליישב את ארץ הקודש, הם הביאו עימם לארץ את הטכנולוגיה החדישה של אירופה. בכל תחום שבו עסקו, כולל חקלאות, ייצור ובניין הם חידשו והגדילו את התפוקה וההצלחה. הטמפלרים בנו בארץ ישובים למופת והצליחו להביא לתנופה בכל התחומים הללו בין ערביי הארץ והיהודים שבה. רבים חיקו אותם וכך המשק הארץ-ישראלי התקדם והשתכלל בזכותם עד מאד.

הטמפלרים השאירו אחריהם שבעה ישובים, כגון שרונה, המושבה הגרמנית בחיפה ובירושלים וכמה ישובים שהפכו למושבים הישראליים מושב בני עטרות, בית לחם הגלילית ואלוני אבא.

בזמן מלחמת העולם השניה הזדהה הדור השלישי של הטמפלרים במושבות עם הנאצים. רבים מהם תלו את דגלי צלב הקרס על בתיהם. חלק מצעירי הטמפלרים נסעו לגרמניה להתנדב לצבא הגרמני ולחמו נגד בנות הברית. הבריטים בתגובה הכניסו את כל הטמפלרים למחנות סגורים. במלחמת השחרור גרש הפלמ"ח את הטמפלרים מבתיהם לחו"ל והם לא הורשו לשוב.


#מה היה המטמון של שרונה?
שנים שמרו המגורשים הטמפלרים על סוד מטמון הזהב שהוחבא בקיר אחד הבתים של שרונה. בשנת 1941 גורשו הטמפלרים מפלשתינה על ידי הבריטים. הם היו גרמנים וחלקם הגדול תמך בנאצים והבריטים ראו בהם סיכון לשלטונם כאן. גם פרשות ריגול שונות לטובת הגרמנים, שהתגלו באותה התקופה בארץ, נראו מסוכנות.

אחד מהמגורשים משרונה, הישוב הטמפלרי שליד תל אביב, הוגו ברנגל, הטמין לפני עזיבתו אוצר של מטבעות זהב בקיר ביתו. חלק מהמטבעות הללו היו מתנה שקיבל אביו של ברנגל מלורנס איש ערב המיתולוגי. הוא תכנן לשוב בעתיד כדי לאסוף אותו אבל מעולם לא עשה זאת.

לא פחות מ-62 שנה אחר-כך עשו כמה ישראלים חקירה וגילו את האוצר. הם השיבו אותו לבעלים המבוגר, איש בן 102, שלפי שווי אותן מטבעות, עשה כנראה עיסקה לא רעה.


מבט מקרוב במתחם שרונה:

https://youtu.be/TQEdhlsxgDg

תל אביב-יפו

שרונה מרקט
שרונה מרקט
#על השוק היוקרתי של תל אביב, עם דוכני המזון הכי טעימים שהעיר הזו מציעה

שרונה מרקט הוא אחד המתחמים הקולניריים המקורים המובילים בישראל, אך הוא גם צעיר מאד. המתחם נפתח בשנת 2015 והוא נבנה על פני פארק גני שרונה במרכז תל אביב. מדובר בשוק עירוני ומודרני שמשלב בהצלחה בין עולמות - בין העולם הישן לעולם החדש, בין המזרח למערב, העירוני והכפרי, בין מזון גורמה לאוכל עממי וכך הלאה.

מי שהשוק הזה מזכיר לו שווקים מהעולם כמו שוק "לה בוקריה" של ברצלונה, שוק בורו הלונדוני, או שוק צ'לסי שבניו יורק - זה לא במקרה. אלו מקורות ההשראה של יזמי השוק הבינלאומי הזה. נמצאים כאן לא מעט מהשפים הטובים והמקוריים בישראל, עם מסעדות ומזנונים מהירים של מיטב המנות שלהם. אם אתם כאן כמה פעמים, תוכלו לדגום לא מעט מנות בלתי נשכחות, אבל גם אם לא - עצרו מקומיים בשוק ובקשו מהם המלצות. מעבר למנות הטובות שתקבלו מהם, תרוויחו שיחה טובה עם אנשים מצוינים. יש כאלה רבים בתל-אביב!

בשוק שרונה תמצאו גבינות מיובאות מכל העולם, פירות ים טריים שהובאו מהאוקיינוס האטלנטי, יינות ומשקאות מצרפת ותבלינים שהובאו מהמזרח הרחוק. אבל יש כאן גם לא מעט מתוצרת ישראל, כולל פירות וירקות מהארץ, שמן זית טרי מבתי הבד הכפריים, בשר מהעדרים של רמת הגולן, בירות בוטיק ישראליות, דגים טריים שהובאו לפנות בוקר מהים התיכון, מאפים טריים בעבודת יד, קרטיבים בעבודת יד שהוכנו מפירות טריים, שוקולדים ופרלינים מעשה ידיהם של שוקולטיירים מקומיים, יינות מקומיים ממיטב היקבים ועוד.

המתחם מתפרש על פני 8,700 מ"ר ויש בו כ-90 חנויות, דוכנים ומסעדות. תוכלו לאכול בדוכנים והמסעדות הרבות שבו, או להצטייד במאכלים ומשקאות לפיקניק על הדשאים של שרונה, או לרכוש ממיטב חומרי הגלם לבישול עצמי בדירה או במטבח ההוסטל שלכם. בתיאבון!


מבט מקרוב:

https://youtu.be/6UMwqjVqkNU?t=3s
כיכר דיזנגוף
כיכר דיזנגוף - סגורה עד 2018
מדרחוב נחלת בנימין
מדרחוב נחלת בנימין
#על המדרחוב שהוא שוק תל אביבי חמוד

למבקרים בתל אביב לא כדאי לפספס את אחת ההתרחשויות הצבעוניות והנעימות שיש לה להציע. זהו המדרחוב של נחלת בנימין, יריד המתקיים בכל יום שלישי ושישי ובערבי חג, בחלקו הצפוני של הרחוב, מכיכר מגן-דוד ועד רחוב גרוזנברג, כולל ברחובות רמב"ם ו" השומר".

זהו יריד אמנים ואומנים תל אביבי שמח וצבעוני, שנעים להסתובב בו ולקנות משהו למישהו שאתם אוהבים. כל העבודות הנמכרות ביריד הן עבודות יד והן נמכרות על ידי האומנים עצמם. יש כאן מגוון גדול של עבודות נוי, מוביילים, פסלים, שלטים משעשעים, צילומים, ציורים וחפצי אמנות נוספים.

יריד האומנים של מדרחוב נחלת בנימין הוא הוותיק והגדול מסוגו בישראל. מטרת עיריית תל אביב, כשפתחה אותו, הייתה לשמר את התרבות של עבודת יד ואמני כפיים, בעולם הטכנולוגיה המודרני והמתועש ובעידן של ייצור המוני, רובוטים תעשייתיים ושיטת הסרט הנע.

ליריד של נחלת בנימין מתקבלים באמצעות ועדת קבלה עירונית, שבוחנת באופן קפדני ומקבלת רק אמנים שמוכרים את עבודות היד שהם יוצרים במו ידיהם ומפגינים יכולת אומנותית של ממש.

רחוב נחלת בנימין ידוע כרחוב הבדים של תל אביב, על שום חנויות הבדים הרבות שנמצאות בו. תוכלו למצוא בהן הרבה בדים למטרות שונות. היכנסו אליהן - חווייה של פעם, עם דוגמאות עדכניות מובטחת!


#רגע של ארכיטקטורה
הרימו מדי פעם את הראש למעלה והביטו אל הבתים המדהימים שיש כאן. המדרחוב מתקיים ממש בלב "העיר הלבנה", תל אביב של פעם. יש כאן בניינים בסגנון אקלקטי, המשלב סגנון ערבי ומערבי, ים תיכוני ואירופי, פה ושם עוד תוכלו לראות בניינים שעליהם עיטורי אריחים בסגנון המקושט שנקרא "אר נובו". מבנים מאוחרים יותר, משנות השלושים עד החמישים של המאה הקודמת, בנויים בסגנון הבאוהאוס, הסגנון הבינלאומי שתל אביב נחשבת למשמרת הגדולה שלו בעולם.

החל משנת 1985 הפך חלקו הצפוני של הרחוב למדרחוב, שמשתרע מרחוב גרוזנברג ועד "כיכר מגן דוד" שברחוב אלנבי. אל הבתים הישנים החלו לחזור בעלי אמצעים, ששיפצו אותם ונדרשו להקפיד על שימורם. בתי קפה ומסעדות החליפו חלק גדול מחנויות הבדים והטקסטיל ומצאו את מקומם - לצד חנויות בגדים וסטודיו של מעצבי אופנה צעירים.


#תולדות הרחוב הארוך של תל אביב הקטנה
היסטורית, רחוב נחלת בנימין עצמו היה פעם הרחוב הארוך ביותר של תל אביב הקטנה. כיום הרחוב מתחיל משכונת פלורנטין בדרום תל אביב ומגיע עד כיכר מגן דוד בצפון.

שכונת נחלת בנימין עצמה היא שכונה שקמה במקביל לאחוזת בית ולא בהמשכה. כבר ב-5 בדצמבר 1909 נבנו בתיה הראשונים ואז היא כללה רחוב אחד, במקביל לרחובה הראשי של אחוזת בית, רחוב הרצל.

בשנת 1911, הצטרפה נחלת בנימין לאחוזת בית, שבשלב הזה כבר נקראה "תל אביב". נחתם הסכם שלפיו סיפקה תל אביב מים ושירותים לנחלת בנימין ורחובותיהן יחוברו, תוך שנחלת בנימין תשתתף בעלות אחזקת התשתיות העירוניות. שנה אחר כך סופחה הנחלה סופית לעיר תל אביב והייתה לחלק בלתי נפרד מהעיר המתפתחת.

נחלת בנימין היה פעם רחוב הבדים והטקסטיל של תל אביב, שכן היה ידוע בחנויות הבדים הרבות שנמצאות בו. כיום נותרו בו חלק קטן ומייצג מהן, בעיקר בחלקו הצפוני של הרחוב, זה שבו מתקיים היריד.

בשנת 1921 הוקם ברחוב מלון ספקטור, שהיה המלון הראשון בתל אביב. שנה אחר כך הוקמה בו הגינה הציבורית הראשונה בתל אביב, גינה שאינה קיימת היום,מאחר ובנו בה חניון למכוניות...


# הסיפור המצחיק על הבנימין של הנחלה
שמם של הרחוב והשכונה הוא סוגיה משעשעת בפני עצמה. מייסדי השכונה החליטו לקרוא לרחוב ולשכונה "נחלת בנימין". רק שהם לא ידעו על שם מי היא תהיה. ברור היה ששבט בנימין ראוי לכך, אבל הם החליטו שה"בנימין" שעל שמו היא תיקרא, יהיה מי שיסכים לסייע למימון הקמת השכונה.

הם הבטיחו שאם קק"ל, הקרן הקיימת לישראל, היא שתסייע, ייקרא הרחוב על שם בנימין זאב הרצל. אם הסיוע יגיע ממשפחת רוטשילד, יונצח ברחוב דווקא הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד.

אלא שבסופו של דבר לא סייע אף אחד מהגופים הללו ומקימי השכונה קבעו שהרחוב ייקרא על שם שבט בנימין.
בית הכנסת הגדול
בית הכנסת הגדול
#על בית הכנסת הגדול של תל אביב הקטנה

אתם עומדים אל מול בית הכנסת הגדול של תל אביב. זהו בית הכנסת המרכזי ששימש את תל אביב הקטנה ומקום שנבנה בכדי להוות מקום מרכזי בהווי העיר המתפתחת.

הגיעו לכניסה אל בית הכנסת הגדול מהצד של רחוב אלנבי. שימו לב ללוחית זיכרון המציינת אירוע היסטורי שהתרחש כאן בימי הבריטים.

הסיפור הוא שבתקופת המנדט הבריטי בארץ נעשה בבניין חיפוש על ידי המשטרה הבריטית. זה היה לאחר פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים. במרתף בית הכנסת מצאו הבריטים מחסן נשק של מחתרת הלח"י. אז נעצר אליעזר נוימן, שמש בית הכנסת ונידון בפני בית דין צבאי לשנת מאסר.

כיום בית הכנסת פחות פעיל מבעבר. החל משנות ה-60 חל דלדול משמעותי במספר המתפללים בו, בין השאר עקב התדלדלות האוכלוסייה המתגוררת בסביבה.

בשנים האחרונות בית הכנסת הגדול זוכה לעדנה מחודשת. נערכים בו לא מעט אירועי תרבות וקונצרטים. מתקיימים בו מדי שבוע שיעורים ואירועי דת שונים, מתארחים בו מרצים, חזנים מפורסמים, רבני ערים ושכונות, לצד אישי ציבור ופוליטיקה ואורחים מחו"ל. לא פעם גם משתתפים בו גם זמרי פופ ישראליים, בעלי זיקה לתרבות היהודית. תורמים לאווירת ההתחדשות גם ידוענים שונים, שערכו בו את חופתם.


#אדריכלות בית הכנסת
את התכניות הראשונות לבניית בית הכנסת, תכנן בשנת 1914 האדריכל הגרמני ריכארד מיכאל (Richard Michael). הוא כמעט והשלים את תכניות המבנה אך משגויס מיכאל לצבא גרמניה, במלחמת העולם הראשונה, החליף אותו האדריכל אלכסנדר ברוולד, מתכנן בניין הטכניון בחיפה. אבל גם הוא לא התקדם לכדי ביצוע והיה זה האדריכל יהודה מגידוביץ', שזכה להניח בשנת 1924 את אבן הפינה למבנה. את כיפת המבנה, אגב, תכנן המהנדס ארפד גוט. הבנייה התנהלה מעתה במהירות וב-1925 הושלם בית הכנסת בגרסתו הראשונה.

בסוף שנות ה-30 התבקש האדריכל זאב רכטר לתכנן בינוי היקפי לבית הכנסת הגדול. הוא תכנן סביב בית הכנסת, מצדו הצפוני והמערבי של הבניין, כיכר בסגנון איטלקי.

אגב, תוכננה אז סביב הכיכר שורת בתים שלמה. במפלס הקרקע שלהם הייתה אמורה לעבור אַרְקַדָה עם קשתות מזרחיות. הארקדה היא מעבר מקורה, עם גג, שיש בו רצף של קשתות או קמרונות שנתמכים בעמודים. חלליה של הארקדה יועדו לחנויות ולסדנאות של בעלי מקצוע. מכל התכנית זו נבנה רק "בית מני", שתוכלו לראותו ניצב אל מול הכניסה הראשית של בית הכנסת הגדול.

שיפוץ נוסף וחידוש של בית הכנסת הגדול התבצע בסוף שנות ה-60. במטרה להתאים את המבנה לרוח הזמן ולהביא להתחדשות הפעילות בו, הוסיף האדריכל אריה אלחנני למבנה שורה של קשתות ותומכות בטון שהוצבו בחזיתו, סממנים מודרניסטיים ברוח הזמן החדש.


מבט מבחוץ:

https://youtu.be/f2IvesOcijo


ומבפנים:

https://youtu.be/ujr5wyxVQ5o


בית הכנסת היכל יהודה
בית הכנסת היכל יהודה
#על בית הכנסת של יהודי סלוניקי

כמה כיף לגלות, בשכונת מגורים רגילה, מקום שומט-לסתות ומרהיב כמו זה. בית הכנסת שאתם עומדים מולו הוא יצירת אמנות אדריכלית, מודרניסטית ומרתקת.

מדובר בבית הכנסת היכל יהודה, שרבים קוראים לו בית הכנסת רקנאטי והוא מזוהה עם קהילת יהודי סלוניקי שבתל אביב. בית הכנסת נמצא ממש מאחרי מגדל המאה, ברחוב מנחם בן סרוק 13 בתל אביב, בשטח שבו שכן פעם הכפר הערבי סומייל.

היוזם העיקרי של בנייתו הוא איש העסקים אברהם שמואל רקנאטי, יו"ר ועד הקהילה ומי שהיה בעברו סגן ראש העיר סלוניקי. אבל הכוכב האמיתי של המבנה הוא האדריכל יצחק טולדנו, מי שתכנן את המבנה המרשים שלו, מבנה לא אופייני לבתי כנסת בעולם.

טולדנו תכנן את המבנה בצורה של צדפה. הוא מסמל את הצדפים מחופי סלוניקי, עיר המוצא של מרבית בני הקהילה שנוהגת להתפלל בו. העובדה שהוא העצם היחידי בטבע שכל צלעותיו מתכנסות למקום אחד, הפכה את הצדף למתאים גם לייצוג ההתכנסות של כל צלעות בית הכנסת, אל עבר ארון הקודש. רעיון יפה וביצוע מרשים ביותר.

בחלונות בית הכנסת מותקנים ויטראז'ים צבעוניים שבהם מתוארים רעיונות יהודיים כמו השבת וחגי ישראל.

גם החזית של המבנה מרשימה. היא עשויה בטון חשוף ומעוטרת בתבליטים ובקישוטים שמציגים מבחר סמלים יהודיים כמו מנורה, מגן דוד ועוד.
מרכז סוזן דלל
#על המרכז למחול ותאטרון של תל אביב
בלב שכונת נווה צדק של תל אביב, ממוקם מרכז סוזן דלל למחול ותיאטרון, המרכז התרבותי הישראלי שזכה בפרס ישראל בתחום האמנות לשנת 2010 ונחשב לאחד ממרכזי המחול החשובים בישראל. המרכז הוקם ונקרא על שם משפחת דלל מלונדון, מי שמימנה את השיפוץ.

מטרתו המקורית של המרכז הייתה לשמור על קשר עם המורשת התרבותית של תל אביב ובגלל זה הוחלט להקימו בשכונת נווה צדק המפורסמת. מטרתו לפתח ולעודד אמנות ומחול ישראלי, בשילוב עם אמנויות אחרות. הוא הוקם על בסיס שני בתי ספר ותיקים, שנבנו בשנת 1908 על ידי יוסף אליהו שלוש. אחד מהם הוא מבנה בית הספר לבנים של חברת אליאנס, המוכרת כ"כל ישראל חברים", והשני הוא מבנה בית הספר לבנות של תנועת "חיבת ציון".

היום מרכז סוזן דלל מהווה בית לשלוש להקות מקצועיות מוכרות בתל אביב: להקת מחול בת שבע, להקת מחול ענבל ולהקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק. לא מעט פסטיבלים מתקיימים מדי שנה במקום (ביניהם פסטיבל פלמנקו ותחרויות בלט) וגם בית הספר לתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, ממוקם כאן. בשנות ה-90 הצטרפה לחגיגה גם התזמורת הסימפונית של תל אביב וערכה כאן מופעים מרשימים.


#אדריכלות מרכז סוזן דלל
בשנת 1989, עם הקמת מרכז סוזן דלל ושיפוץ המתחם, הוסבו ארבעת המבנים של המתחם לארבעה אולמות מופעים שהותאמו במיוחד להופעות מחול. המבנים הללו מקיפים רחבה פתוחה שבה נערכים מופעי חוצות, תחת כיפת השמיים.

עבודתו הנפלאה של אדריכל הנוף שלמה אהרונסון, שאף זכה עליה בפרס רכטר, שילבה במתחם עצי הדר וסביבם נקבעו תעלות מים. הרעיון של אהרונסון היה להזכיר למבקרים את הפרדסים הרחבים שהיו באזור, ושנעקרו עם בנייתה של שכונת נווה צדק. התעלות מנציחות את שיטת ההשקיה שהייתה נהוגה אז בפרדסים.
מתחם התחנה
#על המתחם שהיה פעם תחנת רכבת תורכית והיום הוא אזור בילויים שוקק חיים

היא נולדה כתחנת רכבת שממנה יצאה מסילת הברזל בקו יפו-ירושלים. התחנה הזו פעלה משנת 1892 ועד 1948 ונחשבת לקו הרכבת הראשון בארץ ישראל. במתחם התחנה נכללו אז מבני תחנת הרכבת והשירות שלה, בית משפחת וילנד הטמפלרית, שבנה האב בסמוך לבית החרושת של המשפחה, שייצר מרצפות מצוירות, לבנים ומוצרי בניה ממלט. בניית המפעל בסמוך לתחנה אפשרה ליצרן הטמפלרי לשנע חומרי גלם ותוצרת ברכבת לירושלים ולנמל יפו, להעמסה על אוניות שיצאו לאירופה.

הרכבת מיפו אל ירושלים נולדה בסוף המאה ה-19, לאחר תהליך של כמעט 50 שנה, של שידול הסולטן לאשר הקמתו של קו כזה וההקמה עצמה. הרכבת הזו עתידה להיות אמצעי התחבורה הראשון בארץ ישראל ובמרחב שבין תורכיה למצרים, שיחליף את הגמלים, ככלי התחבורה שישמש להעברת משאות כבדים למרחקים גדולים.

בסוף תקופת המנדט הבריטי פעלה התחנה ביפו בעיקר לצרכים צבאיים של הצבא, שהקים בה מחנה צבאי והעביר דרכה את הציוד לבריטניה, בעת פינוי ארץ ישראל. היא חזרה לפעול באופן סדיר עד ערב מלחמת העצמאות וחדלה.

לאחר הקמת המדינה, הועברה התחנה לירושלים לאזור אחר בתל אביב והאזור נותר מוזנח במשך שנים רבות. בשנים האחרונות שחזרה עיריית תל-אביב את המתחם ופיתחה אותו, כאזור בילויים שוקק חיים. השיפוץ והשימור שמו דגש על שימור העיצוב המקורי של המבנים ההיסטוריים שבתחנה, שחזור של קטע ממסילת הרכבת שהייתה בה ויצירה של מרחב פתוח לציבור. כלולים בו 22 מבנים מתקופות שונות בחיי התחנה, כל אלה על שטח של כ-20 דונם.


#תולדות הקמת קו הרכבת יפו-ירושלים
כבר באמצע המאה ה-19 הגה משה מונטיפיורי את הרעיון להקים מסילת ברזל בארץ ישראל. מונטיפיורי, שרצה לייסד בארץ תעשייה מודרנית הטעים שאחד הקשיים העיקריים לשם כך, הוא המחסור החמור באמצעים להובלת מכונות וחומרי גלם לתעשייה כזו. לאחר השתדלות רבה אצל הסולטן התורכי עבד אל-חמיד השני, אישר הסולטן 30 שנה לאחר מכן את הזיכיון להקמה והפעלה של קו הרכבת. מי שזכה לקנות את הזיכיון היה יוסף נבון, עסקן ירושלמי נמרץ. ביחד עם שותפיו, ניסה נבון לגייס משקיעים להקמת המסילה אך נכשל בכך. הזיכיון נמכר לחברה צרפתית והיא שהקימה לבסוף את קו הרכבת מיפו לירושלים ובנתה את התחנות שלאורכו.

לחברה הצרפתית לקח שנתיים לבנות את קו הרכבת. עם סיומו, בשנת 1892, החל באופן רשמי עידן הרכבת בארץ ישראל. בטקס מפואר שנערך בתחנת הרכבת בירושלים, נחנך הקו החדש, כשהאות לפתיחת הטקס היה הגעתה של הרכבת הראשונה מיפו. זה, אגב, היה השלב שבו הכריזו על השם שניתן ל"כלי התחבורה החדשני" שהגיע לארץ. מסתבר שאליעזר בן-יהודה, מחדש השפה העברית, הציע את השם "רַכֶּבֶת" לקטר ולשיירת הקרונות שהוא מושך.


#על הרכבת עצמה
על אף חדשנותה בארץ, הרכבת הראשונה בארץ ישראל לא הייתה מודרנית במיוחד. היא נסעה לאט ולקח לה 4 שעות להגיע מיפו לירושלים. גם קו הרכבת היה מוגבל ביותר. בשנים הראשונות שלו נסעה הרכבת בתדירות של פעם אחת ביום, בכל כיוון.

מחיר הנסיעה לירושלים באותם ימים היה 50 גרוש במחלקה הראשונה והמפוארת ו-30 גרוש במחלקה השנייה, הרגילה. ומי לא נסעו בה - מצליינים ותיירים, ועד סוחרים ותושבים שנסעו למקומות הקדושים או לבקר קרובים בירושלים ובערים כמו לוד ורמלה, שעל הדרך. גם פמליית הקיסר הגרמני וילהלם השני מצאה את עצמה נוסעת בקרון שקושט במיוחד בשבילה וכמובן - הנוסע המפורסם ביותר - חוזה מדינת ישראל בנימין זאב הרצל.

ערב מלחמת העולם הראשונה, עברו בתחנה הזו כמעט 200 אלף נוסעים וכ-50 אלף טון של משא.
סביל אבו נבוט
#על הברזייה העתיקה שבדרך מיפו לירושלים, לוד ורמלה
"סֶבִּיל" (Sabeel), בעברית רהט, הוא מתקן ציבורי שנבנה בכדי לאפשר לעוברי אורח לשתות ממנו מים. סבילים נבנו בעבר בעולם המוסלמי, לטובת עוברי אורח צמאים ולא פעם גם כשוקת לשיירות הגמלים שלהם.

על אם הדרך ההסטורית לירושלים, דרך רמלה ולוד, בדרך בן צבי של ימינו, נמצא סביל אבו נבוט. זהו מבנה רהט מוסלמי, סביל עות'מאני שהוא מהמבנים המרשימים והמסוגננים ביותר ששרדו ביפו.

הסביל נקרא על שמו של המושל האכזר של יפו, בתחילת המאה ה-19. שמו היה מוחמד אגא א-שאמי, אבל בשל אכזריותו הוא זכה לכינוי "אבו נבוט", בעברית "אבי האלה" או "אבי המקל".

מאחורי הסביל יש גן קטן שנקרא גם הוא על שם אבו נבוט ובו מספר פסלים של הפסל יִגַאֶל תוּמַרְקִין (Igael Tumarkin).

זהו לא הסביל היחידי שהוקדש לאיש הזה - ממבנה רהט נוסף שנבנה ביפו העתיקה ונקרא על שמו, שרד בימינו רק הבסיס. על גבי הבסיס הזה, הוקם בשנת 2011 סביל חדש ואפשר לראותו בסמוך למסגד מחמודיה, ברחוב רוסלאן ביפו.


#על מבנה הסביל
שימו לב למבנה הסביל הגדול יחסית, שבנוי בסגנון סלג'וקי. צורתו מלבנית ומעליו מתנוססות 3 כיפות אדומות. מגדלים קטנים מזדקרים בארבע פינותיו וגם מעליהם ישנן כיפות אדומות.

יש בסביל אבו נבוט שני קברים ומספר חלונות, שנמצאים בחללו הקטן של המבנה, כשהכניסה אליהם היא מהצד המזרחי. הפתח חסום כיום בדלת מסורגת המובילה פנימה.

שימו לב לקשת עשויית השיש והלבנים האדמדמות. במרכזה קבועים ברזי המים, כשמעליהם יש כתובת בערבית שמשבחת את הסולטאן מחמוט השני ומאחלת לשותים מהסביל בריאות. הנה תרגום הכתובת (מויקיפדיה):

"הַיֹה יהיה מה שירצה אללה. בשם אללה הרחמן והרחום, מקום שתייה זה נבנה בימי המלך המנצח, כבוד אדוננו, הסולטאן מחמוט חאן, יתמיד אללה מלכותו בכל הדורות והזמנים. בריאות לכל שותה. שנת 1230 לספירה המוסלמית"


הנה סביל אבו נבוט שעל דרך בן צבי:

https://youtu.be/qVeBc-Xh9sM


הצצה קצרה לסביל אבו נבוט:

https://youtu.be/IPTauNoiOPY


ותמונות שלו מהמאה ה-19 ותחילת המאה ה-20:

https://youtu.be/HLNo24DEhq8
כנסיית עמנואל
#על הכנסייה
לכנסיית עמנואל צריח מחודד שקל לזהות מרחוק. מדובר בכנסייה די קטנה שנמצאת אל מול אכסניית עמנואל, מה שפעם היה מלון ירושלים. היא נמצאת בשכונת ולהלאלה, המושבה הגרמנית-אמריקנית, שנמצאת ברחוב בר-הופמן 15 ביפו. המושבה הזו מפורסמת בבתי העץ שלה ונקראת השכונה האמריקנית, על אף שאחרי שעזבו האמריקאים היא הפכה בעצם לגרמנית...

גם הכנסייה היא גרמנית. הנחת אבן הפינה שלה תוכננה לקראת בואו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בשנת 1898. אנשי המושבה, הטמפלרים, לא נהגו להקים כנסיות, אבל נוצרים אוונגליסטים שהתיישבו גם הם במושבה באותה תקופה רצו להקים כנסיה והקרקע, שנתרמה על ידי הברון יוּסְטִינוֹב, אפשרה זאת. התכנית הייתה שהקיסר ישתתף בטקס הנחת אבן הפינה, אבל עיכובים בטקס מנעו מהקיסר להשתתף בו. לאחר שנשלמה בנייתה של הכנסייה ב-1904, תרמו הקיסר ורעייתו בכל אופן את הפעמון לכנסייה. צמד אדריכלים גרמנים, ארנסט פוגט ופאול גרוט, תכננו את הכנסייה.

במונחים אירופיים הכנסייה אינה מרשימה, אבל כדאי לבקר בה דווקא בשל הצניעות והקונצרטים לעוגב שמתקיימים בה מעת לעת ובטקסי המיסה של יום ראשון. הטקסים שמתקיימים בה במהלך סוף השבוע, מתקיימים בעברית ובאנגלית.


#על העוגב של כנסיית עמנואל
העוגב שבכנסיית עמנואל ביפו אמנם משמש לצרכי הפולחן, אך הוא משחק תפקיד חשוב לא פחות בחיי האמנות והתרבות של העיר תל-אביב. העוגב הזה הוא היחיד בתל-אביב שמשמש בקביעות לקונצרטים לעוגב.

תכנון מבנה הכנסייה נוצר כדי להקים בה עוגב בעל ממדים משמעותיים, ביחס לגודל המבנה. בניגוד לעוגב הראשון שהתקלקל ופורק, בשל חוסר התאמה למזג האוויר, נבנה העוגב החדש בשנת 1977 והוא עומד יחסית טוב בתנאי מזג האוויר החמים שבארץ.


#על האדריכלות של הכנסיה
כנסיית עמנואל אינה גדולה. היא בנויה בסגנון ניאו-גותי. שימו לב לצריח המחודד והמזוהה שלה, מגדל הפעמונים שבצד המערבי.

הכנסייה בנויה במראה אירופי - הלבנים שלה חומות וגגה הוא גג רעפים אדום. יש בה חלונות בעלי ויטראז'ים צבעוניים, שיצר האמן הנורווגי ויקטור ספארה (Victor Sparre) בשיפוץ של 1977.

ביציע הכנסיה שצורתו ר' מותקן העוגב שלה. מעל מושבי היציע יש חלון עגול גדול המורכב מחלונות קטנים היוצרים צורה של פרח. לחלונות נוספים צורת פרחים צבעוניים, למעט החלון האמצעי שבו נראות שתי ידיים השוככות מעל מנורה.

בקיר המזרחי של אולם הכנסייה קבוע אפסיס, שקע תפילה מעוגל, שבו מוצב מזבח עץ פשוט שעליו מנורה. שלושת הוויטראז'ים שבאפסיס מתארים את לידת ישו, את אהבת האל ואת רוח הקודש והמלאכים, המרחפים כולם מעל "ירושלים החדשה", שתוארה בחזון יוחנן, שבברית החדשה. ירושלים החדשה מתוארת על 12 שעריה ו-12 מגדליה, כולם מסמלים את 12 השליחים ואת 12 שבטי ישראל.

בקירות הכנסייה שבדרומה ובצפונה, קבועים שלושה חלונות בכל אחד. האמצעי שבכל שלישייה הוא מוגבה מעט.

בקיר הצפוני נראים משמאל יונה הנביא בתוך בטן הדג, במרכז תושבי נינוה חוזרים בתשובה ומימין יושב יונה מתחת העץ. בקיר הדרומי רואים משמאל את פטרוס הקדוש מקים את תביטא מן המתים, את חלום פטרוס במרכז ואת הטבלת קורנליוס הרומאי בעקבותיו.
שוק הפשפשים ביפו
#על שוק הפשפשים של תל אביב יפו

שוק הפשפשים הציורי ביפו הוא מוסד תל אביבי אהוב מאד על המקומיים ועל התיירים כאחד. כמו כל מדינת ישראל ובטח יפו - תל אביב, המתחם של השוק הוא ערב רב של ברנשים וחתיכות: אנשי אלטעזאכן שמוכרים במחירים מופקעים את מה שקנו אתמול מירושות, עולים מצרפת שגרים בסביבה ובאים לפגוש את העמך שבשוק, תיירים ותיירות נחמדים שבאים לראות את הילידים המקומיים מתמקחים ומשתזפים בשמש החורפית ואספנים מחפשי מציאות שמתמקחים עם מוכרים מתוחכמים, כאילו אין מחר... ואגב, אם אתם כאלה אז טוב שהגעתם מוקדם בבוקר, כי אחר-כך נעלמים כל המוצרים השווים.

שוק הפשפשים הזה פועל כבר המון שנים, עוד מהמאה ה-19, בתקופה שבה נמל יפו היה שער הכניסה לארץ. תוכלו למצוא כאן מוצרי יד שנייה, לעתים ממש במחירים מצחיקים, אבל לא פעם במחירים מופקעים, שבעיקר מוכיחים כמה שהשוק פופולרי כיום. העסקים כאן מתרכזים באזורים שונים, לפי התחום. יש אזור של תכשיטים ובגדים, יש המון רהיטים ברחוב הראשי של השוק, סמטאות השוק הפנימיות מפוצצות במוצרים מהמזרח התיכון, כמו שטיחים, מנורות נחושת ועוד ועוד ויש חנויות יקרות להפליא לחפצי אמנות עתיקים מכל העולם. אין לנו הדרכה - כאן פשוט משוטטים, חוקרים ומגלים את המציאות שלכם!

שוק הפשפשים של יפו פתוח שישה ימים בשבוע, מראשון ועד שישי, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לערב. הקסם והאווירה המזרחית של השוק שובים את ליבם של התיירים הרבים, אבל גם נעימים לישראלים ולתל-אביבים רבים, שחלקם באים על בסיס כמעט שבועי למקום.

מוסדות קולינריים הסמוכים לשוק, כמו אבולעפיה ודוקטור שקשוקה, מנעימים את החיך והכרס ועושים טוב למיטיבי לסת. לכו תיהנו!
נמל תל אביב
#על הנמל של תל אביב שהפך לאתר בילויים שוקק חיים
כיום הפך מתחם נמל תל אביב לאחד מאתרי הבילוי והתיירות הפופולריים בתל אביב, אבל ההתחלה הייתה צנועה יותר. ביחד עם לידת העיר תל אביב נולד גם החלום לנמל עברי, שאינו נמל יפו.

אבל רק עם פרוץ המרד הערבי הגדול ומאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ב-1936, והשביתה הכללית שהוכרזה על ידי הערבים וגרמה להשבתה כללית של נמל יפו, שנמשכה חצי שנה, רק אז קיבלו מממשלת המנדט אישור לפריקת סחורות בחוף תל-אביב.

כדי שהבריטים לא יתחרטו, נבנה במהירות מזח העץ הראשון בצפון העיר, ליד שפך הירקון. הוא נבנה על חוף שהיה בחלקו בבעלות העירייה, בסמוך לבנייני יריד המזרח שיועדו להיות המחסנים של נמל הפריקה החדש.

כך נולד מה שהחל כתשובה יצירתית למאורעות הדמים והיה לנמל של תל אביב הצעירה. ב-19 במאי 1936 פרקו סבלים את האניה הראשונה, כשההמונים מסביב חוגגים בשירת "התקווה".

בחודשים שאחרי נסחף גשר העץ ובמקומו נבנה מזח ברזל ארוך ונחפרה בחוף בריכת המעגן לסירות. המעניין הוא שמכיוון שהממשלה אסרה על עיריית תל אביב לממן את בניית הנמל, גוייס כל המימון לבניית הנמל באמצעות חברה פרטית שהוקמה לשם כך. מניות החברה, בשם "'אוצר מפעלי ים בע"מ", הונפקו לציבור ונרכשו בהמוניהן על ידי רבים. ביישוב היהודי ראו בנמל החדש צעד ראשון לעצמאות והתגאו בכך שהוא נבנה על ידי הציבור היהודי, ללא תמיכת הממסד הבריטי או העירוני.

שנתיים אחרי הקמת הנמל הוגשם עוד חלום, כשנמל הסחורות התרחב ונפתח נמל הנוסעים במקום. במהלך מלחמת העולם השנייה הנמל נסגר ומתקניו נתפסו ברובם, על ידי הצבא הבריטי, לטובת המאמץ המלחמתי.

עם הקמת המדינה הסתבר עד כמה הקמתו הייתה חשובה. נמל תל-אביב היה הנמל היחידי בשליטה יהודית. חשיבותו למלחמה הייתה אדירה, לצרכי הבאת אספקה לצה"ל הצעיר ולהברחת כלי נשק הכרחיים למלחמת העצמאות.

אבל בשנות ה-60 סגרה למעשה ממשלת ישראל את הנמל, כמו גם את נמל יפו, והעדיפה להקים את נמל אשדוד. המקום הוזנח והפך למחסנים בלבד. רק בתחילת שנות ה-2000 החל תהליך הגאולה של הנמל המוזנח והפיכתו למתחם בילוי ופנאי תוסס.


#מה היה יריד המזרח?
נמל תל אביב התבסס על מה שנקרא "יריד המזרח", מיזם שהוקם בשנת 1934 במגרשי התערוכה שבצפון רחוב דיזנגוף בתל אביב. היריד הוכרז כחלק מחגיגות חצי היובל לייסוד העיר תל אביב. השתתפו בו 30 מדינות ומעל חצי מיליון איש ביקרו בו, בחודש וחצי הראשונים.

מרבית ביתני היריד הוקמו בסגנון הבינלאומי. האדריכלים היהודים הבולטים של התקופה תכננו בו אז ביתנים שונים. אחד מהם, אריה אלחנני, עיצב את סמל היריד - "הגמל המעופף", שהוצב על ראש התורן בכניסה ליריד.

ביריד, שזכה להצלחה גדולה ויהפוך בשנים הבאות ליריד שנתי, הציגו יצרנים וצרכנים מכל העולם. הוא יצר מפגש בין ארצות המזרח המתעורר עם מדינות אירופה המשגשגות באותה תקופה. כנכס דיפלומטי וכלכלי הפך יריד המזרח את העיר הצעירה תל אביב, למוקד של מפגש מסחרי בין מזרח למערב וקידם את התוצרת המקומית בארץ ובחו"ל. במבני היריד התארחו אז ארצות רבות, כולל בריטניה וברית המועצות - מעצמות באותה תקופה.

כך היה מוכן יריד המזרח לפגוש את ההיסטוריה, כשהיה הבסיס לנמל תל-אביב, שעתיד להפתח בשנים הבאות ולהפוך לנמל פעיל ומשגשג.
מסגד חסן בק
#על המסגד שמצא את עצמו בתל אביב
מסגד חסן בק הוא אחד המסגדים הפעילים של יפו. בניגוד לשאר המסגדים, הוא נמצא בשטח של העיר תל אביב, מעט צפונה מיפו. הסיבה היא שכשנבנה כאן, הוחרמו בשבילו, ללא כל תשלום, אדמות חקלאות מסוחר יפואי, ערבי-נוצרי בשם מישל מטרי.

במלחמת העצמאות התבצרו כאן לוחמים ערביים וירו על תושבי תל אביב היהודים, ששהו בשוק הכרמל. לאחר המלחמה הייתה אמנם כוונה להרוס את המסגד, בעיקר בשל תדמיתו המאיימת בעיני תושבי תל אביב, אבל יופיו הביא לכך שהתקבלה החלטה להמשיך ולאפשר לו לפעול. גם מאז קום מדינת ישראל המסגד הוא מוקד חיכוך, בין האוכלוסייה היהודית ובין האוכלוסייה הערבית שביפו. היו יהודים שלא השלימו מעולם עם ההחלטה להשאירו עומד ובמהלך השנים היו מספר ניסיונות חבלה כושלים במסגד.


#תולדות מסגד חסן בק
המסגד נבנה בשנת 1916, בהוראת חסן בק, שהיה המושל הצבאי התורכי של יפו באותה תקופה. לצורך בניית המסגד השתמש חסן בק באיומים, בהחרמות ואפילו באמצעים של כליאת יהודים ושוד אלים, כדי להשיג ציוד וחומרי בניין, שרובם נלקחו על ידו ללא תשלום כלשהו. מעולם לא התקבלה החלטה שהמסגד ייקרא על שמו, זה פשוט קרה בתהליך הבנייה ונשאר כך. שמו של המסגד מנציח עד היום איש קשה ואכזרי, אפילו רצחני - גם ליהודים וגם לערבים, בעת ההיא.

בדיעבד נטו חלקם לסלוח לו, גם מכיוון שהמושל האזרחי בהאא א-דין, ששימש כקאימקם של יפו, היה הרבה יותר קשה ממנו, וגם משום שעשה פה ושם גם מעשים שנתפסו כטובים כלפי חלק מהאוכלוסייה. אך רבים, כולל ערביי יפו, לא סלחו לו מעולם.

בשל אכזריותו של חסן בק, סירבו ערביי יפו להתפלל במסגד, במשך שנים רבות. זאת משום שאת הפועלים שבנו אותו, העביד חסן בק בכפייה. הם עבדו בהוראתו ביום ובלילה, בעבודה קשה וללא רחמים, כשרבים מהם נפצעו או חלו קשות ו-78 מהם אף מתו במהלך הבנייה.


#אדריכלות מסגד חסן בק
בניגוד למרבית המבנים ביפו, שנבנו מאבן כורכר כהה, המבנה המרשים של מסגד חסן בק נבנה מאבן גיר לבנה. הוא בולט בכיפה הלבנה שלו ובצריח הגבוה. אגב, הצריח הזה, שממנו קורא המואזין למאמינים המוסלמים חמש פעמים בכל יממה לבוא למסגד לתפילה, הרגיז לא מעט יהודים במהלך השנים. אבל מדינת ישראל הוכיחה את היחס שלה למיעוטים, כשבשנת 2000 שופץ המסגד וניתן אישור להגדיל את גובהו של הצריח. למעשה, הצריח של מסגד חסן-בק כמעט והוכפל אז ביחס לגובהו המקורי.

יופיו של המסגד בולט שבעתיים, על רקע המלון הסמוך לו. הניגוד הזה, בין הבנייה המסורתית המוסלמית, לבין המבנה המודרני, המערבי-קפיטליסטי והגדול פי כמה שלידו, אהוב על צלמים ותיירים רבים, שמשלבים אותם בבחינת "ישן וחדש - זה לצד זה".


קבלו הצצה אל מסגד חסן בק:

https://youtu.be/EKRcl_4IQgY?t=2m40s
כיכר קדומים
#על הכיכר המרכזית של יפו העתיקה

כיכר קדומים היא היום הכיכר המרכזית של יפו העתיקה. בכיכר הזו יש מסעדות ובתי קפה ובמהלך הקיץ היא משמשת מקום למופעים קטנים ופתוחים לציבור. ממנה יורדים אל סימטאות יפו העתיקה, בואכה הנמל. ממש מתחת לכיכר ניתן לבקר במוזיאון שמציג את תולדות יפו.

אם תרדו מהכיכר מעט מזרחה, תוכלו להביט אל הים בכיוון מערב ולראות בתוך הים, במרחק של כמה מאות מטרים מהחוף, את הסלעים המוכרים כ"סלע אנדרומדה".

כאן נקשרה על פי האגדה אנדרומדה לסלעים, כקורבן של אנשי יפו שנועד לפייס את מפלצת הים, כדי שהמפלצת תוכל לטרוף אותה. וכאן אירע הנס שבו הציל הגיבור פרסאוס את אנדרומדה, רגע קט לפני שהמפלצת עלתה מן הים לטרוף אותה. פרסאוס לקח את אנדרומדה על סוסו המעופף והם נישאו וחיים באושר מאז.

בצד הצפון-מערבי של הכיכר תוכלו לראות את כנסיית סנט פטרוס, הכנסייה הפרנציסקנית הראשית של יפו. הכנסייה הזו נראית היטב כשמביטים על יפו מחופי תל אביב ואף הופיעה בעבר בסמל העיר תל אביב-יפו.


כיכר מסריק
#על כיכר מסריק

כיכר מָסָרִיק והגן שבמרכזה קרויים על שם תומאס מסריק, נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה ומנהיג צ'כי שהיה ידיד טוב לעם היהודי וליישוב העברי. מסריק ביקר בתל אביב הצעירה בשנות ה-20.

הכיכר על שם מסריק היא האחות השקטה והצנועה של כיכר רבין. אין בכיכר האליפטית הזו הרבה מהמולת כיכר רבין הסמוכה והמפורסמת והיא ידועה דווקא כמקום לשבת בו עם כוס קפה וספר או עיתון.

כיכר מסריק היא מהכיכרות החשובות של "העיר הלבנה" של תל אביב. מסביב לה בנויים מספר בנייני מגורים בסגנון הבינלאומי, מהחשובים בסגנון הזה, שהוא תוצר של הבאוהאוס בתל אביב.

בסמוך למזרקה תוכלו לראות את פסל הברווז של האמן דודו גבע. הברווז הזה הופיע בקומיקס של האמן במשך שנים רבות והפך באופן מסוים, לסמלה הלא-רשמי של העיר תל אביב.

בצפון הכיכר ראו את "עמוד, בורג וברווזים", פסל האמן מוטי מזרחי. הפסל, תרומת איש העסקים היהודי-אמריקאי משולם ריקליס, הוצב כאן בשנת 1989.


#ההיסטוריה של כיכר מסריק
כיכר מסריק היא מהכיכרות הוותיקות בתל אביב. היא נבנתה בעת שתל אביב החלה להתפרש צפונה ונבנה מה שייקרא לימים "הצפון הישן" של תל אביב.

הכיכר תרמה גם להיסטוריה של העיר. כאן התמקמה, במהלך "העוצר הגדול" על תל אביב, שהתרחש בקיץ 1946, יחידת צנחנים בריטית.

סביב הכיכר התארגנו במהלך מלחמת העצמאות, שיירות הסיוע לירושלים הנצורה. בהפצצות הצבא המצרי על תל אביב, במלחמת העצמאות, נחתה אז פצצה במרכז הכיכר. אז נהרגה תושבת אחד הבתים בכיכר, שהביטה ממרפסת ביתה על המטוס שממנו הושלכה הפצצה הקטלנית.

אישה נוספת נהרגה כאן במהלך מלחמת ששת הימים, כשהצבא הירדני הפגיז מקלקיליה, את תל אביב, בתותחי "לונג טום" ארוכי טווח. שני הפגזים שפגעו אז בכיכר מסריק, הם שהרגו את האישה וגרמו להרס בבניינים שמסביב.


הנה מבט מקרוב על הכיכר והפסנתר הלא מכוון שהוצב בה:

https://youtu.be/SCT0TJ364So
חוף תל אביב-יפו
#על חופי תל אביב הנהדרים
בכל העולם שמעו על חופי תל אביב. זה לא שיש כאן בים, משהו טבעי או מיוחד. נהפוך הוא, החוף שלנו הוא מהחופים הפחות איכותיים מבחינת איכות השחייה או המים. אבל מה שעושה את חופי תל אביב לכל כך מיוחדים, מעבר לטיילת הנפלאה של העיר ולשיפורים האחרונים שהוכנסו בהם, היא רוח החופש שבהם. הישראלים השמחים, החופשיים, אלה שקושרים שיחה בשניות ולא עושים עניין מכלום, החתיכים והחתיכות שלנו, מוכרי הארטיקים, הים-תיכוניות ועוד.

גם המטקות של חופי תל אביב, מעצבנות ככל שיהיו, הן חלק מהייחוד של החוף התל אביבי. כל התיירים אומרים שהחופים שלנו הם מדהימים!


#כאן נולדה תל אביב כולה
כאן, על חוף תל אביב, נעשתה היסטוריה. כאן התכנסו כמה עשרות משפחות ב-11 באפריל 1909, בכוונה להקים שכונת של בתים נמוכי קומה שמסביבם גינות. הם הקימו את שכונת "אחוזת בית", שנבנתה מחוץ ליפו. די מהר, כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת, היא תתחיל להתפשט לכיוון שדרות רוטשילד והלאה - צפונה אל תל אביב שאנו רואים כיום מסביבנו!
גן מאיר
#על הגן התל אביבי האהוב מכולם

בין הרחובות המלך ג'ורג' וטשרניחובסקי שבמרכז תל אביב שוכן לו גן שליו ומקסים בשם גן מאיר. הגן הוא פינה של שקט בהמולת העיר. תראו בו אימהות ומטפלות עם פעוטות, קשישים נחים בשמש, כלבים ובעליהם מגיעים לגינת הכלבים, זוגות בהפוגה ואנשים היושבים לקרוא בו ספר. העצים הגדולים שבמרחביו מספקים שפע של צל ליושבים על ספסלי העץ, ליד פינות הפיקניק ושולחנות הפינג-פונג. במרכזו בריכת נוי גדולה, מוקפת צמחייה ירוקה ומעוטרת בשושנות מים מרהיבות.

גן מאיר נקרא על שם מאיר דיזינגוף, ראש העירייה הראשון של תל אביב. הוא נמצא על שטח שתרמה משפחת שלוש לשם כך. את הגן תכננה העירייה להקים לכבוד יום הולדתו ה-70 של דיזינגוף, אבל הקמתו לא הייתה פשוטה והיא התעכבה כל כך עד שזמן קצר לפני שנפטר, תבע דיזנגוף בזעם שלא לקשור את שמו עם הגן הזה. לבסוף, יותר מעשור אחר כך ושנים אחרי מותו של האיש, נחנך הגן בשנת 1944.

ב-2004 נוצרה מסורת בגן מאיר, של משחקי ילדות שכונתיים בלילות. המשתתפים, בוגרים מגילאי 20 ומעלה, משחקים בו במשחקים של ילדותם, כמו קלאס, מחניים, מחבואים ודג מלוח.



#על פרשיית הרצח בגן מאיר של שנות ה-40

היום קשה לזהות את הגן השליו שבו משחקים פעוטות ויושבים זוגות מאוהבים, עם זירת פשע אלימה, אבל בשנת 1949 התרחשה כאן פרשה שהסעירה את תושבי העיר וידועה בשם הרצח בגן מאיר. הפרשה שהייתה הפשע הראשון מסוג זה בתל אביב הקטנה, הטילה צל גדול על הגן היפה והתמים.

זו הייתה פרשיית אונס ורצח שהחרידה את תל אביב הצעירה. היא נולדה בקיץ 1946, כששני צעירים, דניאל פקטורי ונעמי שטיין, נפגשו בגן מאיר. השניים גילו כמה שבועות לפני כן, שהם אחים למחצה.

לפתע ניגש אל השניים סוטה מין בשם דוד יעקובוביץ'. הוא היכה את דניאל פקטורי במקל על ראשו ואנס את נעמי, כמו שבדיעבד הסתבר שעשה לא פעם בעבר. דניאל הגוסס הצליח להגיע לבית אמו הסמוך ושם התמוטט. כל הלילה הוא גסס בבית החולים ולמחרת הוא מת.

המדהים הוא שיעקובוביץ', יווני נוצרי מקפריסין, ששמו כריסטוס ניקולאידס והוא רק התחזה ליהודי, היה מאלו שדיווחו למשטרה על ה"צעירה שנאנסה ונמצאה בגן". משהתברר שהוא שיקר לגבי זהותו, הוא נחשד, ולבסוף זוהה על ידי נעמי. במשפט, שהסעיר את היישוב כולו, הורשע יעקובוביץ' ברצח ואונס ונידון למוות. זו הייתה הפעם הראשונה ששופט ישראלי גזר עונש כזה.

הפרשה עוררה הדים גם בחו"ל, שכן הרוצח הגיע לארץ במסגרת שירותו בצבא הבריטי והתחזה ליהודי. נמצא אפילו מתנדב בריטי שביקש לשמש כתליינו.

אלא שגזר הדין לא הוצא אל הפועל. בית המשפט העליון קבע שמכיוון שיעקובוביץ' הרג את פקטורי, כדי למנוע מהאחרון להפריע לו בביצוע פשע האונס, הוא לא רצח אותו אלא הרגו. וכך, נגזר דינו ל-15 שנות מאסר בלבד. יעקובוביץ' שוחרר מהכלא כעבור עשר שנים בלבד.

בשל האונס והרצח בגן מאיר נפגע המוניטין של הגן קשות. במשך שנים פחדו תושבי תל אביב לעבור בגן בלילות ומה שהיה פינה של אושר הפך לצל מאיים של אימה.
שכונת עג'מי
#על השכונה שהגיעה אל האוסקר

עג'מי היא שכונה יפואית, שרבים מכירים את שמה מסרט הקולנוע הישראלי "עג'מי" משנת 2009. הסרט צולם בה ולא מעט משחקניו הם כאלו שלא למדו משחק, אלא למעשה הם תושבי השכונה, ששיחקו באמינות את סיפורה. הסרט הגיע למועמדות לפרס האוסקר על הסרט הזר. הוא עצמו היה פסע מזכייה בפרס היוקרתי בעולם הקולנוע, אבל סיפורה של השכונה אינו זוהר כלל וכלל.

שכונת עג'מי, שבמקור הייתה שכונה של ערבים נוצרים אמידים, היא שכונה ותיקה ביפו, צפופת בתים, חלק גדול בהם הוא של בתים עתיקים, שנבנו בתקופה העות'מאנית. אם אחרי קום המדינה היא הייתה שכונה ערבית בלבד, כיום מתגוררים בה ערבים ויהודים, כשבמרבית הבתים החדשים, היוקרתיים יותר, מתגוררים אנשים שעברו אל השכונה בעשרות השנים האחרונות, חלקם הגדול יהודים ותושבי חוץ.

רחובה הראשי של שכונת עג'מי, שחוצה אותה מצפון לדרום, הוא רחוב יפת. הרחוב הזה עמוס בחנויות ובמסעדות רבות ופופולריות למדי.

את השכונה יסדו במחצית השנייה של המאה ה-19, ערבים-נוצרים, בני העדה המארונית, מדרום לחומות יפו. במפה ששרטט המהנדס הטמפלרי ואיש המושבה הגרמנית ביפו תאודור סנדל, בשנת 1878/79, מופיעה עג'מי. המעניין הוא ששמה של השכונה אינו נוצרי, אלא על שם איברהים אל עג'מי, שלפי המסורת המוסלמית היה מהחבורה של הנביא מוחמד ושקברו נמצא מדרום ליפו, במקום שבו נמצא כיום מסגד על עג'מי, שנקרא גם הוא על שמו.


הנה הטריילר של הסרט "עג'מי":

https://youtu.be/IZwNwiWZqZg


וקטע מהסרט הזה, שצולם בשכונה ומספר סיפור שמתרחש בה:

https://youtu.be/N3th1jMltWA
מלון דן
מוזיאון נחום גוטמן
גן צ'ארלס קלור
בית התפוצות
סלע אנדרומדה