» «
תל אביב-יפו
העיר תל אביב
#על העיר תל אביב יפו

תֵּל אָבִיב-יָפוֹ, או בקיצור תל אביב, היא העיר הגדולה בישראל והשנייה בגודל אוכלוסייתה במדינת ישראל. תל אביב היא מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והאמנות של ישראל. כאן שוכנים הבורסה לניירות ערך, מרכזי המערכת הבנקאית, שגרירויות רבות ונציגויות בינלאומיות. כאן יושבים התאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית ומערכות העיתונים הגדולים בישראל.

עם למעלה ממיליון תיירים זרים בשנה, העיר ת"א היא מהערים המתוירות בישראל. היא נבחרה גם כעיר הטובה ביותר לקהילה הגאה בעולם ואכן - חברי הקהילה נוהרים אליה לחופשות ולבילויים ומעידים שתל אביב היא גן עדן של חופש והכרה בקהילה ובזכויות הפרט.

בשנת 2003 הוכרה תל אביב כאתר מורשת עולמית. זאת בזכות היותה "העיר הלבנה", העיר בעלת הריכוז הגדול ביותר בעולם של מבנים ואדריכלות בסגנון הבינלאומי, מבית הבאוהאוס הגרמני של שנות ה-20 במאה הקודמת.


#סיורים
רוצים לטייל בתל אביב? - יש לנו כמה סיורים בשבילכם. ראו בתגית "סיורים בתל אביב".


# אתרי חובה
רוצים לראות את המקומות הכי פופולריים בעיר? - היכנסו לתגית "אתרי חובה בתל אביב".


#עם ילדים
טיול לכל המשפחה? - היכנסו לתגית "אטרקציות לילדים בתל אביב".


# אוכל
ארוחה בלתי נשכחת? - מצאו את המסעדות המעולות שבתגית "מקדשי אוכל בתל אביב".


#תשר - טיפים
במסעדות בארץ נהוג להשאיר לפחות 10% טיפ ויש המוסיפים ל-15% ויותר.

# תחומי עניין
מעניינים אתכם דברים מסוימים? - היכנסו לתגית "תחומי עניין".


#קידומת ישראל
+972


#חסכון
סופרמרקט - רשת הסופרמרקטים "סופר קופיקס" מציעה מגוון מוצרים ענקי ב-5 ש"ח, כמעט הכל להכנת ארוחות בחופשה.
אירועי חינם - מצאו בקבוצת "הכניסה חופשית בתל אביב יפו" בפייסבוק והאתר "תל אביב בחינם" שבקישור למטה.
לתחבורה ציבורית - קנו כרטיס נטען לנסיעה חופשית בפרק הזמן שבו תהיו בתל אביב.
הנחות בכל מיני מקומות - עם כרטיס סטודנט וכרטיסי גמלאים.
פיקניק - בפארק הירקון ובפארק דרום תוכלו לעשות פיקניקים נהדרים. גם בגינות הגדולות בתל אביב יש מרחבים גדולים ונעימים.


#שופינג
ברחוב אלנבי יש המון חנויות עם מציאות טובות, במחירים זולים. גם ברחוב קינג ג'ורג' שיוצא ממנו ובשוק הכרמל, שגם הוא יוצא ממנו - בדיוק בצד שממול לקינג ג'ורג'. לקניון דיזנגוף סנטר יש גם מה להציע, במיוחד כשחם וכך גם לקניון עזריאלי.


#בילויים
במתחמים של נמל תל אביב ושרונה תוכלו למצוא הרבה בתי קפה ומסעדות נהדרות. מועדון האומן 17 של תל אביב מומלץ לריקודים וכך גם מועדונים שונים בנמל תל אביב.


#חיבורי חשמל (Power plugs)
התקעים האפשריים הם Type H ו-C.


טעימה מהנסיעה המתקרבת? - הנה סרטון שיציג לכם את העיר במלוא יופיה:
בית התפוצות
בית התפוצות
#על המקום שבו לומדים היהודים על עצמם
בית התפוצות, מוזיאון העם היהודי, הוא מוסד עולמי שמספר על תרבות אחת רבת-פנים, עשירה ועתירת רבדים. הוא מספר על אנשים ונשים, על מבוגרים וילדים, על משפחות וקהילות, על השנה העברית ומועדיה, על תלאות ושמחות, ועל פירות הרוח, החינוך והיצירה, המסורות ואורחות החיים של העם היהודי. אלה נוצרו במשך אלפי שנים במגוון ארצות, בכל מיני תקופות, תחת שליטים ומשטרים שונים ובשבעים לשונות.

בבית התפוצות מתואר העם היהודי, עם בקרב עמים אחרים, אשר שומר ומטפח גם קשר מיוחד אל ארץ ישראל ואל מדינת ישראל.

בית התפוצות נוסד בשנת 1978 הודות לחזונו של נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, בשנים 1977-1954. המוזיאון נמצא בקמפוס אוניברסיטת תל-אביב.

בשנת 2005 העבירה הכנסת את חוק בית התפוצות, אשר מגדיר אותו כ"מרכז לאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם".


#השליחות של בית התפוצות

מטרת בית התפוצות היא להציג ולייצג את סיפורו המתמשך של העם היהודי, סיפור בן 4,000 שנים. המרכז שואף לטפח תחושת שייכות בקרב מבקרים יהודים ולחזק את הזהות היהודית, לשמש מרכז לשיח יהודי, למעורבות וללימוד עבור נשים ואנשים, משפחות, קהילות וארגונים מישראל ומהעולם.

במקביל מעוניינים גם לאפשר למבקרים שאינם יהודים להתוודע לסיפורו של העם היהודי.

#מטרותיו החינוכיות והאמצעים לכך
לבית התפוצות גם תפקיד חינוכי. המקום שואף להעניק לדור הבא את המפתח להבנת זהותו היהודית ולחזק את תחושת השייכות לעם היהודי. מטרתו להעמיק את הקשר בין יהודים בישראל לבין יהודים ברחבי העולם, לטפח רגש גאווה במורשת היהודית, בהישגי העם היהודי במרוצת הדורות ובתרומתם לעולם. מטרה נוספת היא כמובן לאפשר למבקרים מן העולם להכיר את הסיפור המרתק של העם היהודי ולעמוד על ייחודו.

דרכי המסירה של הסיפור רבות ומגוונות. החל מתצוגת קבע ובה שחזורים ומדיה מגוונת, תערוכות מתחלפות על קהילות, אירועים בנושא זהות יהודית ותולדות עם ישראל, אישים, אמנות, תרבות והיסטוריה.

בבית מתקיימות גם פעילויות חינוכיות לתלמידים, לנוער מישראל ומחוץ לארץ, לסטודנטים ולחיילים, כמו גם השתלמויות למורות, סיורים וסמינרים. לרשות כל אלה יש במקום מאגרי מידע עשירים בתמונות, סרטים, מוסיקה יהודית, גנאלוגיה (עצי משפחה), קהילות, שמות משפחה, מושגים ועוד.
בית העצמאות
מוזיאון היכל העצמאות
#על המקום שבו הוכרזה מדינת ישראל
בית העצמאות, או מוזיאון היכל העצמאות, הוא המקום שבו התרחש אחד האירועים החשובים בתולדות מדינת ישראל. כאן הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל.

זה היה מעט לפני ה-15 במאי 1948. בתאריך זה עמד המנדט הבריטי על ארץ ישראל להסתיים. מכיוון שב-1948 חל ה-15 במאי ביום שבת, החליטו חברי מועצת העם הזמנית, בראשות בן גוריון, להקדים את הכרזת המדינה לצהרי יום שישי. כך התכנסו באולם המוזיאון הזה, בתאריך ה' באייר תש"ח, ה-14 במאי 1948, כל הנכבדים. ביום ההוא הכריז בן גוריון במקום היסטורי זה על הקמת מדינה חדשה, היא מדינת ישראל.

בביקור במוזיאון תוכלו לצפות בסרט שמספר על אותם ימים, על הקמת תל אביב וכמובן על הכרזת המדינה. במקום תוכלו להתרשם מאולם המוזיאון שנשמר פחות או יותר כמו שהיה באירוע ההיסטורי ולדמיין את בן גוריון מכריז על הקמת המדינה. חובבי תנ"ך מוזמנים לעלות לקומה שמעל ולצפות בפריטי אמנות שנושאם הוא התנ"ך.


# ההיסטוריה המוקדמת של המקום
כאן גרו בעבר צינה ובעלה, מי שיהיה לימים ראש העירייה הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף. לזוג לא היו ילדים ולאחר מות רעייתו דיזנגוף תרם דיזנגוף את הבית להקמת מוזיאון לאומנות בעיר הצעירה.

דיזנגוף עצמו עבר אז לגור בדירה קטנה שבנה על גג הבניין. בצוואתו הוא הוריש את הבית לילדי ולתושבי תל אביב. מאז שנת 1936 פעל הבית כמוזיאון האמנות של תל אביב. ב-1948 הוא זכה לשעתו הגדולה והיה לאתר היסטורי של ממש. לא כל מקום יכול להתגאות שהקימו בו מדינה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/DID_1swBl2Q


הכרזת העצמאות של מדינת ישראל:

https://youtu.be/VlOGvqSSekc
גבעת יפו
גבעת יפו
#על הגבעה של יפו הכי עתיקה

בכל פעם שאומרים שיפו היא מהערים העתיקות בעולם, מתכוונים למה שיש כאן בשרידים הארכיאולוגיים של גבעת יפו. זהו המקום שבו נמצאו השרידים העתיקים ביותר של יפו. יש כאן שרידי ישוב שהתקיים לפני יותר מ-4,000 שנים. בצידה הדרומי של הגבעה תוכלו לראות חפירות ארכיאולוגיות שבהן נמצאו שרידים מעניינים של שערי עיר מצריים מלפני 3500 שנים. מהגבעה הזו נולדה יפו והיא שימשה בסיס להתיישבות שבה.

הגבעה הייתה מקום אסטרטגי, נוח להגנה ולהקמת ביצורים. יתרונו הגדול הוא בכך שהוא משקיף אל הים ומאפשר תצפית טובה לכל הצדדים. בשטח שנמצא כיום ב"גן שער רעמסס" התגלו שרידיו של ישוב מסוף המאה ה-17 לפני הספירה. כמאתיים שנה אחר-כך כבש אותה מי שיהיה הכובש הגדול ומייסד של האימפריה המצרית, הפרעוני תחותמס השלישי. לפי פפירוס עתיק, כאן הקדים אחד משרי צבאו של תחותמס השלישי, צחותי שמו, את היוונים בתחבולת הסוס הטרויאני. הוא הסתיר חיילים חמושים בתוך סלים והעניק את הסלים במתנה למושלי העיר העתיקה והללו התפרצו מהסלים וכבשו את העיר.

אם תעלו מעט למעלה, אל ראש הגבעה, תגיעו לפסגה של גבעת יפו. משם תראו תצפית מקסימה על תל אביב כולה ועל קו החוף של תל-אביב, הרצליה ובימים עם ראות טובה במיוחד עד חדרה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/mZMwtAKk4X0

תל אביב-יפו

כיכר קדומים
כיכר קדומים
#על הכיכר המרכזית של יפו העתיקה

כיכר קדומים היא היום הכיכר המרכזית של יפו העתיקה. בכיכר הזו יש מסעדות ובתי קפה ובמהלך הקיץ היא משמשת מקום למופעים קטנים ופתוחים לציבור. ממנה יורדים אל סימטאות יפו העתיקה, בואכה הנמל. ממש מתחת לכיכר ניתן לבקר במוזיאון שמציג את תולדות יפו.

אם תרדו מהכיכר מעט מזרחה, תוכלו להביט אל הים בכיוון מערב ולראות בתוך הים, במרחק של כמה מאות מטרים מהחוף, את הסלעים המוכרים כ"סלע אנדרומדה".

כאן נקשרה על פי האגדה אנדרומדה לסלעים, כקורבן של אנשי יפו שנועד לפייס את מפלצת הים, כדי שהמפלצת תוכל לטרוף אותה. וכאן אירע הנס שבו הציל הגיבור פרסאוס את אנדרומדה, רגע קט לפני שהמפלצת עלתה מן הים לטרוף אותה. פרסאוס לקח את אנדרומדה על סוסו המעופף והם נישאו וחיים באושר מאז.

בצד הצפון-מערבי של הכיכר תוכלו לראות את כנסיית סנט פטרוס, הכנסייה הפרנציסקנית הראשית של יפו. הכנסייה הזו נראית היטב כשמביטים על יפו מחופי תל אביב ואף הופיעה בעבר בסמל העיר תל אביב-יפו.
סלע אנדרומדה
סלע אנדרומדה
#על הסלע שאליו נקשרה אנדרומדה היפה
מהמקום שבו אתם עומדים, הביטו בבקשה אל הים, בכיוון צפון-מערב. במרחק של כמה מאות מטרים מהחוף, תוכלו לראות בתוך הים קבוצת סלעים קטנה, המוכרת בתור "סלע אנדרומדה".

כאן נקשרה על פי האגדה אנדרומדה לסלעים, כקורבן של אנשי יפו שנועד לפייס את מפלצת הים, כדי שהמפלצת תוכל לטרוף אותה. וכאן אירע הנס שבו הציל הגיבור פרסאוס את אנדרומדה, רגע קט לפני שהמפלצת עלתה מן הים לטרוף אותה. פרסאוס לקח את אנדרומדה על סוסו המעופף והם נישאו וחיים באושר מאז.


#מי הייתה אנדרומדה?
אנדרומדה הייתה בתה של קסיופיאה היפה, מלכת יופיאה, היא יפו. אבל קסיופיאה הייתה גם שחצנית לא קטנה והיא הרבתה להתפאר ביופייה ואף אמרה שהיא יפה יותר מאלת הים... הרכילות הגיעה במהירות לפוסידון, אל הים, והלה שלח כנקמה מפלצת איומה להעניש את אנשי יופיאה, היא יפו.

מלך ומלכת יופיאה נחרדו מהצרה ונודע להם שהדרך היחידה להרגיע ולהיפטר מעונשה של המפלצת היא להקריב את בתם אנדרומדה. הם קשרו אותה לסלע בים, לא רחוק משפת הים והמתינו.

אבל אז, כמו באגדות, הגיע הגיבור פרסיאוס. אמנם בלי סוס, כי סוסים לא שוחים כל כך טוב, אבל פרסיאוס התאהב באנדרומדה מיד. הוא ארב למפלצת והפך אותה, כמו שעשה לפעמים כשעיצבנו אותו, לאבן.. לאחר מכן הוא לקח את אנדרומדה ברכיבה על הסוס המעופף פגסוס ונשא אותה לאשה ומאז הם חיים באושר...

אם תטיילו פעם בנמל יפו, תוכלו לראות בים, לא רחוק מהחוף, את הסלע שהמסורת מספרת שהוא "סלע אנדרומדה".


הנה סרטון עם סיפורה של אנדרומדה:

http://youtu.be/1AtYrkYyEmw
נמל יפו
נמל יפו
#על הנמל העתיק בישראל

נמל יפו הוא מהנמלים הקדומים בעולם. זהו נמל שפועל ללא הפסקה, מאז התקופה הכנענית. הוא מוזכר כבר בספר יונה, בתור הנמל שממנו ברח יונה הנביא לתרשיש. הפסוק: "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ…" (יונה, פרק א', ג).

הנמל הזה הוא שהפך את יפו לאחת הערים החשובות באגן המזרחי של הים התיכון. כבר מאות שנים שנמל יפו הוא שער הכניסה המערבי של ארץ ישראל. במשך אלפי שנים שימש הנמל ספנים, דייגים, סוחרים, צליינים, כובשים, עולים בכל עליות ישראל ומהגרים אחרים, אל הארץ וממנה.

נמל יפו היה נמל שאליו הגיעו כל העולים לארץ ישראל בספינות. אליו הגיע הרצל בביקורו המפורסם בארץ ישראל בשנת 1898, בהזמנת הסולטן התורכי. עד לאמצע תקופת המנדט הבריטי הוא היה הנמל הראשי של ארץ ישראל. ב-1920 הגיע ממנו הנציב העליון הראשון של הבריטים, הרברט סמואל.

שלטונות המנדט הבריטי שיפצו את נמל יפו, הקימו מגדלור, מחסנים גדולים, ובית מכס ובניין מנהלה בסגנון הבינלאומי שהיום הפך למבנה מושמץ ולא אהוב בנמל. הבריטים גם הוסיפו על סלעי החוף שובר גלים מבטון.

בקומה השנייה של המבנה הדרומי משורת המבנים העתיקים של הנמל אפשר לראות את החלון שעליו מספרים המדריכים שהוא החלון המשקיף אל הים התיכון מהשיר של פוליקר "חלון לים התיכון". כמובן שאין קשר בינו לבין השיר, שאינו ביוגרפי אלא בהשראת סיפורים של הורי המלחין, פוליקר, והתמלילן שכתב את מילות השיר, יעקב גלעד.

כיום יוצאים מנמל יפו השכם בבוקר או בלילה, בעיקר דייגים, שחוזרים אחר-כך ומוכרים את שללם על הרציף. שווה לקנות שם דגים טריים ולהכינם בבית. אם אתם רעבים, יש כאן שורת מסעדות ציוריות יותר ופחות, שמציעות על החוף ממיטב הדגים ומאכלי הים.
כנסיית פטרוס הקדוש
כנסיית פטרוס הקדוש
#על הכנסייה שהפכה לסמל של יפו

את כנסיית פטרוס הקדוש אפשר לראות מכל נקודה בחופי תל אביב. זוהי כנסייה קתולית פרנציסקנית שנקראת על שם פטרוס הקדוש, אחד משנים-עשר השליחים של ישו ומי שנחשב האפיפיור הראשון.

המסורת הקתולית מזהה את מקום הכנסיה עם בית שמעון הבורסקאי, שבו התארח פטרוס הקדוש ובו חלם חלום, שהוליד את המסיונריות הנוצרית, שפנתה מאז החוצה, אל הלא-יהודים של אותם זמנים.

הכנסייה עומדת במקום בו נבנים כמעט 1500 שנה מבנים נוצריים, מבצרי צלבנים, כנסיות, מלון לצליינים ועוד, אך שבים ונהרסים על ידי המוסלמים. המבנה הנוכחי, בסגנון הבארוק, נבנה בסוף המאה ה-19, בחסות בית המלוכה הספרדי. מתחילת המאה ה-20 שימשה הכנסייה ככנסייה הקתולית הראשית של יפו, עד 1932, כשהוחלפה על ידי כנסיית אנטוניוס הקדוש ברחוב יפת.

כיום, משתתפים במיסות שמקיימת הכנסייה ב-5 שפות, בעיקר מהגרי עבודה, אנשי סגל דיפלומטי השוהים בישראל ונוצרים מהאוכלוסייה הערבית ביפו.

הכנסייה ומגדל הפעמונים שלה הופיעו בסמל העיר הקודם של תל אביב-יפו.


#על האדריכלות של כנסיית פטרוס
החזית המזרחית של המבנה מחולקת באופן מובחן לכנסייה (משמאל ומדרום) ולמנזר (מימין ומצפון), וקבועים בה שעריהם של שני האגפים הנפרדים, זה לצד זה.

החזית עשויה לבנים בגוון חום בהיר, ומשולבים בה שני קרניזים בהירים העוברים לרוחבה. בין הקרניזים אפריז שבו מֶטוֹפּוֹת הנושאות את סמל הוותיקן. החזית מעוטרת גם בתבליטים אנכיים דמויי עמודים בעלי כותרות דוריות ויוניות, גם הם בגוון בהיר. מעל דלת הכניסה לוח הנושא את סמל משמורת ארץ הקודש, סמל המסדר הפרנציסקני (זרועו העירומה של ישוע וזרועו המלובשת של פרנציסקוס מאסיזי), יונה המסמלת את רוח הקודש וכתר מלכות המסמל את האל האב. בקומה השנייה חלון מלבני גדול ומעליו גמלון. בראש הגמלון הונח סלע טרוורטין שהובא מבניאס בה העניק ישו את הבכורה לפטרוס. מגדל הפעמונים שוכן בכיכר קדומים, בפינתו הדרום-מערבית של המבנה, והוא נושא בראשו כיפה. נוסף לפעמון קבועים במגדל גם ארבעה שעונים, אחד בכל צד.

במבנה ספינה בודדת שבכל אחד מצדדיה חמש קפלות. קירותיה מצופים בשיש וקבועים בהם חלונות עשויים זכוכית צבעונית שיוצרה במינכן והמוקדשים לקדושים ספרדים. התקרה גבוהה ועשויה בצורת קמרון חבית. דוכן הדרשה עשוי עץ חום מעוטר, והוא צמוד לקיר הצפוני בין שתיים מהקפלות. הדוכן מאמץ מוטיבים מעולם הצומח - הוא נסמך על עמוד דמוי גזע מתחתיו, ומעליו ענפים הנראים כאמיר העץ. יצירת האמנות המרכזית בכנסייה שוכנת מעל למזבח ומתארת את חלומו של פטרוס בעת ששהה ביפו. בכנסייה מספר יצירות אמנות נוספות המתארות אפיזודות בחייו של פטרוס - מעמד ההשתנות בו נכח, הענקת מפתחות הרקיע, נס הדגים, וכן את רחיצת הרגליים לפני הסעודה האחרונה. עוד נראים בכנסייה תיאורים של הנחת הטוהר, המשפחה הקדושה, פרנציסקוס מאסיזי מייסד המסדר, ובקפלה הראשונה משמאל לכניסה, מוצג עותק של איקונין המדונה השחורה מצ'נסטוחובה.


#על המנזר שבכנסיית פטרוס
קירותיו החיצוניים של המנזר בהירים וחסרי עיטורים, והוא נחלק לשני חלקים. החלק המזרחי בנוי סביב חצר מרכזית קטנה הגובלת בצידה הדרומי בכנסייה ובצידה המערבי בחדר המלבושים. לאורך שני הצדדים האחרים ארקדה המובילה אל חדרי מפגשים וחדרי שירות, ובמרכז החצר ניצב פסלו של לואי התשיעי. המגדל העגול, שריד מהמצודה ההיסטורית, נמצא בפינה הצפון-מערבית של החצר ובקומת המרתף שלו קפלת אבן עגולה. מדרגות צרות מוליכות אל קומתו העליונה שבה שוכנת ספריית המנזר ובה בעיקר ספרים וכתבי עת בפולנית. חלקו המערבי של המנזר גבוה יותר ובו שוכנים מגורי הנזירים, המטבח, הרפקטוריום ששוב אינו בשימוש, אולם תפילה גדול וחדרים נוספים. מהקומה העליונה של חלק זה של המבנה נשקף נוף מרשים של הים התיכון ושל סלע אנדרומדה. המבנה כולו שופץ בעשור הראשון של המאה ה-21 והותקנה בו מעלית. במנזר מתגוררים מזה שנים רבות ארבעה נזירים בלבד - שני פולנים, אנגלי וצ'יליאני.


מסגד מחמודיה
מסגד מחמודיה
#על המסגד הכי חשוב של יפו

מרכז החיים הדתיים של יפו היה תמיד המסגד הגדול והחשוב של יפו, מסגד "אל מחמודיה". הוא נקרא על שמו של מחמד אבו-נאבוט, שליטה של יפו בראשית המאה ה-19 ומי ששיקם אותו. אותו אבו נאבוט זכה לשמו בשל האלה הגדולה שאיתה נהג להסתובב ולהטיל את חיתתו על תושבי יפו.

המסגד הוקם בשנת 1730 ונבנה מחדש ב-1814 בתור מסגד מחמודיה. בקיר החיצוני של המסגד אפשר לראות את סביל סולימאן. זהו "רהט", בערבית "סביל", מתקן ששימש להשקיית עוברי-אורח ושיירות הגמלים שעברו ביפו. הרהט כבר אינו יפה כמו שהיה בעבר אך הוא מרשים בגודלו ואפשר לראות עליו את הכתובת המוקדשת למקימיו.

היכנסו אל דלת הכניסה הראשית של המסגד, ממש מתחת לצריח שלו. על הדלת הקדשה בערבית לסולטאן התורכי, שנכתבה בעת בניית המסגד. נסו להיכנס למסגד, אם ניתן. תוכלו ולראות בפנים את החצר הפנימית היפה שלו, ואת חדרי התפילה שמסביבה ואת המיחראב שקבוע בצידה הדרומי. מיחראב הוא גומחה בקיר המסגד שמצביעה על הקִיבְּלַה הכיוון של הכַּעֲבָּה, המבנה הקדוש למוסלמים, שנמצא במכה שבערב הסעודית. אליו נוהגים המוסלמים לפנות בעת התפילה.
בית הסראייה
#על בית הממשל התורכי והבריטי

מבנה בית הסראייה שבכיכר השעון שביפו, שימש בזמן התורכים העות'מאנים כבית השלטון. הוא החליף את בית הסראייה הישן ששכן ביפו העתיקה. בו ישבו מוסדות של הממשל העירוני ושל הממשלה התורכית - עות'מאנית. הבניין שנחנך ממש בסוף המאה ה-19, בשנת 1897 הקימו מתרומות של עשירי יפו. אחראי לתכנונו היה המהנדס היהודי ברוך פפירמייסטר, מהאיכרים של ראשון לציון ומי שהיה במשך שנים רבות לראש ועד המושבה.

במלחמת העצמאות, ב-4 בינואר 1948, פוצצו את בית הסראייה לוחמי הלח"י, המחתרת היהודית הכי אגרסיבית באותה תקופה. זה היה יום גשם והרחובות היו ריקים. שני לוחמי הלח"י הגיעו לכיכר השעון במשאית תופת. הם החנו את משאית התופת אל מול הסראייה ולמרות מחאות שומר הבניין הם ירדו ממנה, תוך שהם מבטיחים לחזור בתוך רגע מבית הקפה הסמוך, אליו הלכו לקנות קפה הפוך, או משהו כזה... הם הפעילו פתיל השהיה בן 80 שניות ומיהרו להתרחק מהמקום. כשהגיעו לרחוב שהיום נקרא שדרות ירושלים, הם שמעו את הפיצוץ האימתני, שהרס את הבניין והרג 10 מיושביו ופצע עוד כ-100 איש.

האמת היא שלתל-אביבים היה חשבון פתוח עם המבנה הזה. מה שהיה בימי המנדט מרכז מנהלי תמים, שימש גם כמטה הפעילות של ערביי יפו. הפעילות בו אמנם החלה כפעילות פוליטית, אבל בזמן מלחמת העצמאות התמקמה בבניין הוועדה הלאומית הערבית של יפו. כך הוא שימש יותר ויותר כמפקדת הכוחות הערביים של יפו. ממנו נוהלו פעילויות הירי של ערביי יפו, על העיר תל אביב. הפגיעה בו בעת מלחמה הייתה עניין של זמן...

כיום נשארו כאן רק שרידי הסראייה ששוחזרו ושופצו והיו לסמל דומם של האימה שהוטלה על ערביי יפו אז, בעקבות הפגיעה בסמל שלטוני כל כך חשוב.
כיכר השעון
#על הכיכר עם השעון שבנו לנו התורכים

כיכר השעון היא אחד המקומות המרכזיים והמוכרים ביפו, עוד מימי התורכים. כמובן שאת שמה היא קיבלה ממגדל השעון שממוקם במרכז הכיכר. המגדל בנוי מאבן כורכר. הוא אחד מכ-100 מגדלי שעונים שנבנו בתחילת המאה ה-20 ברחבי האימפריה העות'מאנית. במקור נבנה השעון בשנת 1906 על ידי התורכים העות'מנים ששלטו בארץ, לכבוד יום השנה ה-25 להכתרתו של הסולטאן התורכי עבד אלחמיד השני.

בראש מגדל השעון היו קבועים בעבר 4 שעונים, כששניים מהם הראו את השעה באירופה. אם תביטו היטב תוכלו להבחין שלשתי הקומות הראשונות יש פינות מעוגלות. אלה שתי הקומות המקוריות שנבנו למגדל. רק בשנת 1911 נוספה הקומה הנוספת וניתן לראות שלה יש פינות רבועות. כשהעבירו את השעון אל הקומה העליונה השאירו במקום שבו הוא היה בקומה השנייה לוח נחושת ירקרק.

בחלונות המגדל שולבו עיטורי ברזל שבהם מתוארים אירועים היסטוריים מתולדותיה של יפו.


#מסביב לכיכר

אם תסובבו את הראש לכיוון מערב, כיוון הים, תראו את מה שנקרא בתורכית "הקישלה". כאן היו בזמן התורכים תחנת המשטרה ובית הסוהר של יפו. גם השלטון הבריטי השתמש במקום כתחנת משטרה וכאן נכלאו בתקופת המנדט הבריטי לוחמי מחתרת יהודים מהאצ"ל והלח"י. עד לפני כמה שנים זו הייתה תחנת משטרה פעילה במדינת ישראל. בשנת 1971 צולם כאן אפילו הסרט הישראלי האהוב כל כך, "השוטר אזולאי", בכיכובו המרגש עד דמעות של שייקה אופיר.

בצד השני, בכיוון מזרח של כיכר השעון תוכלו לראות מעין עמודי ענק שנראים עתיקים. אלו לא שרידים של מקדש רומי שנחרב. כאן היה בתקופת התורכים בית הסראייה, בית הממשל התורכי. בהמשך שכנה בו גם עיריית יפו. במלחמת העצמאות, ב-4 בינואר 1948, פוצצו אותו לוחמי הלח"י, המחתרת היהודית שנלחמה כאן. משאית תופת שהוחנתה למול הסראייה, פוצצה אז והרסה את הבניין כולו, למעט העמודים שנותרו על מקומם.

אם תתקדמו 50 מטרים ממגדל השעון, לכיוון דרום, הכיוון ההפוך מתל אביב, תגיעו למאפיית אבולעפיה, מוסד יפואי מוכר שבו נמכרים מאפים מזרחיים מגוונים וטעימים.
כיכר ביאליק
#על הכיכר הקטנה של המשורר הגדול


כיכר ביאליק נמצאת בלב תל אביב במפגש הרחובות ביאליק ואידלסון. הכיכר שעברה שיפוץ, בשנת 2009, ביחד עם בית העירייה הישן, היא היום מקום לוהט. זאת בזכות סטטיק ובן אל תבורי, זמרי פופ מצליחים, שצילמו בה את הוידאו קליפ של הלהיט הגדול שלהם "טודו בום". אם תביטו היטב, תוכלו לראות מזמן לזמן ילדים שמצלמים זה את זה בשחזורים פחות ויותר מגוחכים של הקליפ הפופולארי של הצמד.

היסטורית, הכיכר היא חלק בלתי-נפרד מהרחוב הקטן הנושא את אותו השם, רחוב ביאליק. שניהם כמובן על שמו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. שוכנים בה, בין השאר, הספריה למוסיקה של תל אביב יפו ובית ביאליק עצמו, הבית בו גר המשורר, מאז עלה לארץ.

כיכר ביאליק היא מאתרי המורשת החשובים בתל אביב. על אף גודלה הזעיר, היא שימשה בימי המנדט כמקום כינוסים מרכזי בתל אביב הקטנה. נערכו בה טקסים ואירועים עירוניים שונים, כמו גם הפגנות נגד שלטונות המנדט הבריטי.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/bLQZKEimMIg


הקליפ והכיכר:

https://youtu.be/Y_OLslE3bX8
שרונה
#שכונת שָׁרוֹנָה
שרונה נולדה במחצית השנייה של המאה ה-19, כמושבה שהקימו הגרמנים הטמפלרים. למעשה זו המושבה הרביעית שלהם בארץ ישראל. בזמנו נמצאה המושבה כמה קילומטרים מצפון ליפו, אבל היום היא שוכנת במרכז תל אביב והיא ממקומות הבילוי הפופולריים ואהובים בתל אביב.

באותה תקופה השתרעו שטחי החקלאות של המושבה לכיוון מזרח, על שתי הגדות של ואדי מוסררה, מקום בו שוכן היום הציר המרכזי של תל אביב, נתיבי איילון. באותה תקופה חצו את הנחל על גבי גשר שרונה, שהיה בדיוק במקום שבו שוכן כיום גשר השלום, בואכה דרך השלום.

בתקופת מלחמת העולם השנייה גורשו תושביה הטמפלרים של המושבה, בשל הזדהותם של חלק מאנשי המושבה עם גרמניה הנאצית. לאחר שהתושבים תלו דגלי צלב קרס על בתיהם וחלק מבניהם נסעו לגרמניה להתנדב לצבא הגרמני, כנגד בנות הברית. לאחר המלחמה לא הרשו הבריטים לטמפלרים לשוב אל בתיהם. הצבא הבריטי עצמו התמקם בתחומי המושבה ועם קום המדינה התמקמו בה רבים ממוסדות השלטון של מדינת ישראל. האזור קיבל את הכינוי "הקריה" ועד לפני שנים מספר שכנו בו מתקני שלטון וצבא רבים.

בשנים האחרונות הפך חלקה הדרומי של המושבה לאתר בילויים משוחזר והומה אדם. זאת לאחר שהסתיימו עבודות שימור ושחזור, שכללו גם הזזה של מבנים שלמים לצורך הרחבת רחוב קפלן הסמוך. כל אלה הפכו את המושבה הגרמנית של פעם למתחם יפה ואופנתי ולמקום בילוי אהוב על הכל. הוא גם הוקף במגדלי יוקרה, שבאחד מהם נפתח "שרונה מרקט" היוקרתי.

גם כיום שוכנים בחלקה הצפוני של המושבה מחנה הקריה ומתקני צבא רבים. בסיס הקריה השייך לצה"ל עתיד להתפנות בשנים הקרובות.

שימו לב שרחובות המושבה המרכזיים, רחוב קפלן ורחוב דוד אלעזר של ימינו, ניצבים זה לזה ויוצרים צורת צלב. זו צורה שאפיינה את תכנון המושבות הטמפלריות, מהיותם של הטמפלרים נוצרים אדוקים.


#מה עשו הטמפלרים הגרמנים בארץ ישראל?
הטמפלרים שהיו נוצרים אדוקים באו מגרמניה באמצע המאה ה-19. ביחד עם האמונה הנוצרית בחובתם ליישב את ארץ הקודש, הם הביאו עימם לארץ את הטכנולוגיה החדישה של אירופה. בכל תחום שבו עסקו, כולל חקלאות, ייצור ובניין הם חידשו והגדילו את התפוקה וההצלחה. הטמפלרים בנו בארץ ישובים למופת והצליחו להביא לתנופה בכל התחומים הללו בין ערביי הארץ והיהודים שבה. רבים חיקו אותם וכך המשק הארץ-ישראלי התקדם והשתכלל בזכותם עד מאד.

הטמפלרים השאירו אחריהם שבעה ישובים, כגון שרונה, המושבה הגרמנית בחיפה ובירושלים וכמה ישובים שהפכו למושבים הישראליים מושב בני עטרות, בית לחם הגלילית ואלוני אבא.

בזמן מלחמת העולם השניה הזדהה הדור השלישי של הטמפלרים במושבות עם הנאצים. רבים מהם תלו את דגלי צלב הקרס על בתיהם. חלק מצעירי הטמפלרים נסעו לגרמניה להתנדב לצבא הגרמני ולחמו נגד בנות הברית. הבריטים בתגובה הכניסו את כל הטמפלרים למחנות סגורים. במלחמת השחרור גרש הפלמ"ח את הטמפלרים מבתיהם לחו"ל והם לא הורשו לשוב.


#מה היה המטמון של שרונה?
שנים שמרו המגורשים הטמפלרים על סוד מטמון הזהב שהוחבא בקיר אחד הבתים של שרונה. בשנת 1941 גורשו הטמפלרים מפלשתינה על ידי הבריטים. הם היו גרמנים וחלקם הגדול תמך בנאצים והבריטים ראו בהם סיכון לשלטונם כאן. גם פרשות ריגול שונות לטובת הגרמנים, שהתגלו באותה התקופה בארץ, נראו מסוכנות.

אחד מהמגורשים משרונה, הישוב הטמפלרי שליד תל אביב, הוגו ברנגל, הטמין לפני עזיבתו אוצר של מטבעות זהב בקיר ביתו. חלק מהמטבעות הללו היו מתנה שקיבל אביו של ברנגל מלורנס איש ערב המיתולוגי. הוא תכנן לשוב בעתיד כדי לאסוף אותו אבל מעולם לא עשה זאת.

לא פחות מ-62 שנה אחר-כך עשו כמה ישראלים חקירה וגילו את האוצר. הם השיבו אותו לבעלים המבוגר, איש בן 102, שלפי שווי אותן מטבעות, עשה כנראה עיסקה לא רעה.


מבט מקרוב במתחם שרונה:

https://youtu.be/TQEdhlsxgDg
שרונה מרקט
#על השוק היוקרתי של תל אביב, עם דוכני המזון הכי טעימים שהעיר הזו מציעה

שרונה מרקט הוא אחד המתחמים הקולניריים המקורים המובילים בישראל, אך הוא גם צעיר מאד. המתחם נפתח בשנת 2015 והוא נבנה על פני פארק גני שרונה במרכז תל אביב. מדובר בשוק עירוני ומודרני שמשלב בהצלחה בין עולמות - בין העולם הישן לעולם החדש, בין המזרח למערב, העירוני והכפרי, בין מזון גורמה לאוכל עממי וכך הלאה.

מי שהשוק הזה מזכיר לו שווקים מהעולם כמו שוק "לה בוקריה" של ברצלונה, שוק בורו הלונדוני, או שוק צ'לסי שבניו יורק - זה לא במקרה. אלו מקורות ההשראה של יזמי השוק הבינלאומי הזה. נמצאים כאן לא מעט מהשפים הטובים והמקוריים בישראל, עם מסעדות ומזנונים מהירים של מיטב המנות שלהם. אם אתם כאן כמה פעמים, תוכלו לדגום לא מעט מנות בלתי נשכחות, אבל גם אם לא - עצרו מקומיים בשוק ובקשו מהם המלצות. מעבר למנות הטובות שתקבלו מהם, תרוויחו שיחה טובה עם אנשים מצוינים. יש כאלה רבים בתל-אביב!

בשוק שרונה תמצאו גבינות מיובאות מכל העולם, פירות ים טריים שהובאו מהאוקיינוס האטלנטי, יינות ומשקאות מצרפת ותבלינים שהובאו מהמזרח הרחוק. אבל יש כאן גם לא מעט מתוצרת ישראל, כולל פירות וירקות מהארץ, שמן זית טרי מבתי הבד הכפריים, בשר מהעדרים של רמת הגולן, בירות בוטיק ישראליות, דגים טריים שהובאו לפנות בוקר מהים התיכון, מאפים טריים בעבודת יד, קרטיבים בעבודת יד שהוכנו מפירות טריים, שוקולדים ופרלינים מעשה ידיהם של שוקולטיירים מקומיים, יינות מקומיים ממיטב היקבים ועוד.

המתחם מתפרש על פני 8,700 מ"ר ויש בו כ-90 חנויות, דוכנים ומסעדות. תוכלו לאכול בדוכנים והמסעדות הרבות שבו, או להצטייד במאכלים ומשקאות לפיקניק על הדשאים של שרונה, או לרכוש ממיטב חומרי הגלם לבישול עצמי בדירה או במטבח ההוסטל שלכם. בתיאבון!


מבט מקרוב:

https://youtu.be/6UMwqjVqkNU?t=3s
כיכר דיזנגוף - סגורה עד 2018
מדרחוב נחלת בנימין
#על המדרחוב שהוא שוק תל אביבי חמוד

למבקרים בתל אביב לא כדאי לפספס את אחת ההתרחשויות הצבעוניות והנעימות שיש לה להציע. זהו המדרחוב של נחלת בנימין, יריד המתקיים בכל יום שלישי ושישי ובערבי חג, בחלקו הצפוני של הרחוב, מכיכר מגן-דוד ועד רחוב גרוזנברג, כולל ברחובות רמב"ם ו" השומר".

זהו יריד אמנים ואומנים תל אביבי שמח וצבעוני, שנעים להסתובב בו ולקנות משהו למישהו שאתם אוהבים. כל העבודות הנמכרות ביריד הן עבודות יד והן נמכרות על ידי האומנים עצמם. יש כאן מגוון גדול של עבודות נוי, מוביילים, פסלים, שלטים משעשעים, צילומים, ציורים וחפצי אמנות נוספים.

יריד האומנים של מדרחוב נחלת בנימין הוא הוותיק והגדול מסוגו בישראל. מטרת עיריית תל אביב, כשפתחה אותו, הייתה לשמר את התרבות של עבודת יד ואמני כפיים, בעולם הטכנולוגיה המודרני והמתועש ובעידן של ייצור המוני, רובוטים תעשייתיים ושיטת הסרט הנע.

ליריד של נחלת בנימין מתקבלים באמצעות ועדת קבלה עירונית, שבוחנת באופן קפדני ומקבלת רק אמנים שמוכרים את עבודות היד שהם יוצרים במו ידיהם ומפגינים יכולת אומנותית של ממש.

רחוב נחלת בנימין ידוע כרחוב הבדים של תל אביב, על שום חנויות הבדים הרבות שנמצאות בו. תוכלו למצוא בהן הרבה בדים למטרות שונות. היכנסו אליהן - חווייה של פעם, עם דוגמאות עדכניות מובטחת!


#רגע של ארכיטקטורה
הרימו מדי פעם את הראש למעלה והביטו אל הבתים המדהימים שיש כאן. המדרחוב מתקיים ממש בלב "העיר הלבנה", תל אביב של פעם. יש כאן בניינים בסגנון אקלקטי, המשלב סגנון ערבי ומערבי, ים תיכוני ואירופי, פה ושם עוד תוכלו לראות בניינים שעליהם עיטורי אריחים בסגנון המקושט שנקרא "אר נובו". מבנים מאוחרים יותר, משנות השלושים עד החמישים של המאה הקודמת, בנויים בסגנון הבאוהאוס, הסגנון הבינלאומי שתל אביב נחשבת למשמרת הגדולה שלו בעולם.

החל משנת 1985 הפך חלקו הצפוני של הרחוב למדרחוב, שמשתרע מרחוב גרוזנברג ועד "כיכר מגן דוד" שברחוב אלנבי. אל הבתים הישנים החלו לחזור בעלי אמצעים, ששיפצו אותם ונדרשו להקפיד על שימורם. בתי קפה ומסעדות החליפו חלק גדול מחנויות הבדים והטקסטיל ומצאו את מקומם - לצד חנויות בגדים וסטודיו של מעצבי אופנה צעירים.


#תולדות הרחוב הארוך של תל אביב הקטנה
היסטורית, רחוב נחלת בנימין עצמו היה פעם הרחוב הארוך ביותר של תל אביב הקטנה. כיום הרחוב מתחיל משכונת פלורנטין בדרום תל אביב ומגיע עד כיכר מגן דוד בצפון.

שכונת נחלת בנימין עצמה היא שכונה שקמה במקביל לאחוזת בית ולא בהמשכה. כבר ב-5 בדצמבר 1909 נבנו בתיה הראשונים ואז היא כללה רחוב אחד, במקביל לרחובה הראשי של אחוזת בית, רחוב הרצל.

בשנת 1911, הצטרפה נחלת בנימין לאחוזת בית, שבשלב הזה כבר נקראה "תל אביב". נחתם הסכם שלפיו סיפקה תל אביב מים ושירותים לנחלת בנימין ורחובותיהן יחוברו, תוך שנחלת בנימין תשתתף בעלות אחזקת התשתיות העירוניות. שנה אחר כך סופחה הנחלה סופית לעיר תל אביב והייתה לחלק בלתי נפרד מהעיר המתפתחת.

נחלת בנימין היה פעם רחוב הבדים והטקסטיל של תל אביב, שכן היה ידוע בחנויות הבדים הרבות שנמצאות בו. כיום נותרו בו חלק קטן ומייצג מהן, בעיקר בחלקו הצפוני של הרחוב, זה שבו מתקיים היריד.

בשנת 1921 הוקם ברחוב מלון ספקטור, שהיה המלון הראשון בתל אביב. שנה אחר כך הוקמה בו הגינה הציבורית הראשונה בתל אביב, גינה שאינה קיימת היום,מאחר ובנו בה חניון למכוניות...


# הסיפור המצחיק על הבנימין של הנחלה
שמם של הרחוב והשכונה הוא סוגיה משעשעת בפני עצמה. מייסדי השכונה החליטו לקרוא לרחוב ולשכונה "נחלת בנימין". רק שהם לא ידעו על שם מי היא תהיה. ברור היה ששבט בנימין ראוי לכך, אבל הם החליטו שה"בנימין" שעל שמו היא תיקרא, יהיה מי שיסכים לסייע למימון הקמת השכונה.

הם הבטיחו שאם קק"ל, הקרן הקיימת לישראל, היא שתסייע, ייקרא הרחוב על שם בנימין זאב הרצל. אם הסיוע יגיע ממשפחת רוטשילד, יונצח ברחוב דווקא הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד.

אלא שבסופו של דבר לא סייע אף אחד מהגופים הללו ומקימי השכונה קבעו שהרחוב ייקרא על שם שבט בנימין.
בית הכנסת הגדול
#על בית הכנסת הגדול של תל אביב הקטנה

אתם עומדים אל מול בית הכנסת הגדול של תל אביב. זהו בית הכנסת המרכזי ששימש את תל אביב הקטנה ומקום שנבנה בכדי להוות מקום מרכזי בהווי העיר המתפתחת.

הגיעו לכניסה אל בית הכנסת הגדול מהצד של רחוב אלנבי. שימו לב ללוחית זיכרון המציינת אירוע היסטורי שהתרחש כאן בימי הבריטים.

הסיפור הוא שבתקופת המנדט הבריטי בארץ נעשה בבניין חיפוש על ידי המשטרה הבריטית. זה היה לאחר פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים. במרתף בית הכנסת מצאו הבריטים מחסן נשק של מחתרת הלח"י. אז נעצר אליעזר נוימן, שמש בית הכנסת ונידון בפני בית דין צבאי לשנת מאסר.

כיום בית הכנסת פחות פעיל מבעבר. החל משנות ה-60 חל דלדול משמעותי במספר המתפללים בו, בין השאר עקב התדלדלות האוכלוסייה המתגוררת בסביבה.

בשנים האחרונות בית הכנסת הגדול זוכה לעדנה מחודשת. נערכים בו לא מעט אירועי תרבות וקונצרטים. מתקיימים בו מדי שבוע שיעורים ואירועי דת שונים, מתארחים בו מרצים, חזנים מפורסמים, רבני ערים ושכונות, לצד אישי ציבור ופוליטיקה ואורחים מחו"ל. לא פעם גם משתתפים בו גם זמרי פופ ישראליים, בעלי זיקה לתרבות היהודית. תורמים לאווירת ההתחדשות גם ידוענים שונים, שערכו בו את חופתם.


#אדריכלות בית הכנסת
את התכניות הראשונות לבניית בית הכנסת, תכנן בשנת 1914 האדריכל הגרמני ריכארד מיכאל (Richard Michael). הוא כמעט והשלים את תכניות המבנה אך משגויס מיכאל לצבא גרמניה, במלחמת העולם הראשונה, החליף אותו האדריכל אלכסנדר ברוולד, מתכנן בניין הטכניון בחיפה. אבל גם הוא לא התקדם לכדי ביצוע והיה זה האדריכל יהודה מגידוביץ', שזכה להניח בשנת 1924 את אבן הפינה למבנה. את כיפת המבנה, אגב, תכנן המהנדס ארפד גוט. הבנייה התנהלה מעתה במהירות וב-1925 הושלם בית הכנסת בגרסתו הראשונה.

בסוף שנות ה-30 התבקש האדריכל זאב רכטר לתכנן בינוי היקפי לבית הכנסת הגדול. הוא תכנן סביב בית הכנסת, מצדו הצפוני והמערבי של הבניין, כיכר בסגנון איטלקי.

אגב, תוכננה אז סביב הכיכר שורת בתים שלמה. במפלס הקרקע שלהם הייתה אמורה לעבור אַרְקַדָה עם קשתות מזרחיות. הארקדה היא מעבר מקורה, עם גג, שיש בו רצף של קשתות או קמרונות שנתמכים בעמודים. חלליה של הארקדה יועדו לחנויות ולסדנאות של בעלי מקצוע. מכל התכנית זו נבנה רק "בית מני", שתוכלו לראותו ניצב אל מול הכניסה הראשית של בית הכנסת הגדול.

שיפוץ נוסף וחידוש של בית הכנסת הגדול התבצע בסוף שנות ה-60. במטרה להתאים את המבנה לרוח הזמן ולהביא להתחדשות הפעילות בו, הוסיף האדריכל אריה אלחנני למבנה שורה של קשתות ותומכות בטון שהוצבו בחזיתו, סממנים מודרניסטיים ברוח הזמן החדש.


מבט מבחוץ:

https://youtu.be/f2IvesOcijo


ומבפנים:

https://youtu.be/ujr5wyxVQ5o


בית הכנסת היכל יהודה
#על בית הכנסת של יהודי סלוניקי

כמה כיף לגלות, בשכונת מגורים רגילה, מקום שומט-לסתות ומרהיב כמו זה. בית הכנסת שאתם עומדים מולו הוא יצירת אמנות אדריכלית, מודרניסטית ומרתקת.

מדובר בבית הכנסת היכל יהודה, שרבים קוראים לו בית הכנסת רקנאטי והוא מזוהה עם קהילת יהודי סלוניקי שבתל אביב. בית הכנסת נמצא ממש מאחרי מגדל המאה, ברחוב מנחם בן סרוק 13 בתל אביב, בשטח שבו שכן פעם הכפר הערבי סומייל.

היוזם העיקרי של בנייתו הוא איש העסקים אברהם שמואל רקנאטי, יו"ר ועד הקהילה ומי שהיה בעברו סגן ראש העיר סלוניקי. אבל הכוכב האמיתי של המבנה הוא האדריכל יצחק טולדנו, מי שתכנן את המבנה המרשים שלו, מבנה לא אופייני לבתי כנסת בעולם.

טולדנו תכנן את המבנה בצורה של צדפה. הוא מסמל את הצדפים מחופי סלוניקי, עיר המוצא של מרבית בני הקהילה שנוהגת להתפלל בו. העובדה שהוא העצם היחידי בטבע שכל צלעותיו מתכנסות למקום אחד, הפכה את הצדף למתאים גם לייצוג ההתכנסות של כל צלעות בית הכנסת, אל עבר ארון הקודש. רעיון יפה וביצוע מרשים ביותר.

בחלונות בית הכנסת מותקנים ויטראז'ים צבעוניים שבהם מתוארים רעיונות יהודיים כמו השבת וחגי ישראל.

גם החזית של המבנה מרשימה. היא עשויה בטון חשוף ומעוטרת בתבליטים ובקישוטים שמציגים מבחר סמלים יהודיים כמו מנורה, מגן דוד ועוד.
מרכז סוזן דלל
#על המרכז למחול ותאטרון של תל אביב
בלב שכונת נווה צדק של תל אביב, ממוקם מרכז סוזן דלל למחול ותיאטרון, המרכז התרבותי הישראלי שזכה בפרס ישראל בתחום האמנות לשנת 2010 ונחשב לאחד ממרכזי המחול החשובים בישראל. המרכז הוקם ונקרא על שם משפחת דלל מלונדון, מי שמימנה את השיפוץ.

מטרתו המקורית של המרכז הייתה לשמור על קשר עם המורשת התרבותית של תל אביב ובגלל זה הוחלט להקימו בשכונת נווה צדק המפורסמת. מטרתו לפתח ולעודד אמנות ומחול ישראלי, בשילוב עם אמנויות אחרות. הוא הוקם על בסיס שני בתי ספר ותיקים, שנבנו בשנת 1908 על ידי יוסף אליהו שלוש. אחד מהם הוא מבנה בית הספר לבנים של חברת אליאנס, המוכרת כ"כל ישראל חברים", והשני הוא מבנה בית הספר לבנות של תנועת "חיבת ציון".

היום מרכז סוזן דלל מהווה בית לשלוש להקות מקצועיות מוכרות בתל אביב: להקת מחול בת שבע, להקת מחול ענבל ולהקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק. לא מעט פסטיבלים מתקיימים מדי שנה במקום (ביניהם פסטיבל פלמנקו ותחרויות בלט) וגם בית הספר לתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, ממוקם כאן. בשנות ה-90 הצטרפה לחגיגה גם התזמורת הסימפונית של תל אביב וערכה כאן מופעים מרשימים.


#אדריכלות מרכז סוזן דלל
בשנת 1989, עם הקמת מרכז סוזן דלל ושיפוץ המתחם, הוסבו ארבעת המבנים של המתחם לארבעה אולמות מופעים שהותאמו במיוחד להופעות מחול. המבנים הללו מקיפים רחבה פתוחה שבה נערכים מופעי חוצות, תחת כיפת השמיים.

עבודתו הנפלאה של אדריכל הנוף שלמה אהרונסון, שאף זכה עליה בפרס רכטר, שילבה במתחם עצי הדר וסביבם נקבעו תעלות מים. הרעיון של אהרונסון היה להזכיר למבקרים את הפרדסים הרחבים שהיו באזור, ושנעקרו עם בנייתה של שכונת נווה צדק. התעלות מנציחות את שיטת ההשקיה שהייתה נהוגה אז בפרדסים.
מתחם התחנה
#על המתחם שהיה פעם תחנת רכבת תורכית והיום הוא אזור בילויים שוקק חיים

היא נולדה כתחנת רכבת שממנה יצאה מסילת הברזל בקו יפו-ירושלים. התחנה הזו פעלה משנת 1892 ועד 1948 ונחשבת לקו הרכבת הראשון בארץ ישראל. במתחם התחנה נכללו אז מבני תחנת הרכבת והשירות שלה, בית משפחת וילנד הטמפלרית, שבנה האב בסמוך לבית החרושת של המשפחה, שייצר מרצפות מצוירות, לבנים ומוצרי בניה ממלט. בניית המפעל בסמוך לתחנה אפשרה ליצרן הטמפלרי לשנע חומרי גלם ותוצרת ברכבת לירושלים ולנמל יפו, להעמסה על אוניות שיצאו לאירופה.

הרכבת מיפו אל ירושלים נולדה בסוף המאה ה-19, לאחר תהליך של כמעט 50 שנה, של שידול הסולטן לאשר הקמתו של קו כזה וההקמה עצמה. הרכבת הזו עתידה להיות אמצעי התחבורה הראשון בארץ ישראל ובמרחב שבין תורכיה למצרים, שיחליף את הגמלים, ככלי התחבורה שישמש להעברת משאות כבדים למרחקים גדולים.

בסוף תקופת המנדט הבריטי פעלה התחנה ביפו בעיקר לצרכים צבאיים של הצבא, שהקים בה מחנה צבאי והעביר דרכה את הציוד לבריטניה, בעת פינוי ארץ ישראל. היא חזרה לפעול באופן סדיר עד ערב מלחמת העצמאות וחדלה.

לאחר הקמת המדינה, הועברה התחנה לירושלים לאזור אחר בתל אביב והאזור נותר מוזנח במשך שנים רבות. בשנים האחרונות שחזרה עיריית תל-אביב את המתחם ופיתחה אותו, כאזור בילויים שוקק חיים. השיפוץ והשימור שמו דגש על שימור העיצוב המקורי של המבנים ההיסטוריים שבתחנה, שחזור של קטע ממסילת הרכבת שהייתה בה ויצירה של מרחב פתוח לציבור. כלולים בו 22 מבנים מתקופות שונות בחיי התחנה, כל אלה על שטח של כ-20 דונם.


#תולדות הקמת קו הרכבת יפו-ירושלים
כבר באמצע המאה ה-19 הגה משה מונטיפיורי את הרעיון להקים מסילת ברזל בארץ ישראל. מונטיפיורי, שרצה לייסד בארץ תעשייה מודרנית הטעים שאחד הקשיים העיקריים לשם כך, הוא המחסור החמור באמצעים להובלת מכונות וחומרי גלם לתעשייה כזו. לאחר השתדלות רבה אצל הסולטן התורכי עבד אל-חמיד השני, אישר הסולטן 30 שנה לאחר מכן את הזיכיון להקמה והפעלה של קו הרכבת. מי שזכה לקנות את הזיכיון היה יוסף נבון, עסקן ירושלמי נמרץ. ביחד עם שותפיו, ניסה נבון לגייס משקיעים להקמת המסילה אך נכשל בכך. הזיכיון נמכר לחברה צרפתית והיא שהקימה לבסוף את קו הרכבת מיפו לירושלים ובנתה את התחנות שלאורכו.

לחברה הצרפתית לקח שנתיים לבנות את קו הרכבת. עם סיומו, בשנת 1892, החל באופן רשמי עידן הרכבת בארץ ישראל. בטקס מפואר שנערך בתחנת הרכבת בירושלים, נחנך הקו החדש, כשהאות לפתיחת הטקס היה הגעתה של הרכבת הראשונה מיפו. זה, אגב, היה השלב שבו הכריזו על השם שניתן ל"כלי התחבורה החדשני" שהגיע לארץ. מסתבר שאליעזר בן-יהודה, מחדש השפה העברית, הציע את השם "רַכֶּבֶת" לקטר ולשיירת הקרונות שהוא מושך.


#על הרכבת עצמה
על אף חדשנותה בארץ, הרכבת הראשונה בארץ ישראל לא הייתה מודרנית במיוחד. היא נסעה לאט ולקח לה 4 שעות להגיע מיפו לירושלים. גם קו הרכבת היה מוגבל ביותר. בשנים הראשונות שלו נסעה הרכבת בתדירות של פעם אחת ביום, בכל כיוון.

מחיר הנסיעה לירושלים באותם ימים היה 50 גרוש במחלקה הראשונה והמפוארת ו-30 גרוש במחלקה השנייה, הרגילה. ומי לא נסעו בה - מצליינים ותיירים, ועד סוחרים ותושבים שנסעו למקומות הקדושים או לבקר קרובים בירושלים ובערים כמו לוד ורמלה, שעל הדרך. גם פמליית הקיסר הגרמני וילהלם השני מצאה את עצמה נוסעת בקרון שקושט במיוחד בשבילה וכמובן - הנוסע המפורסם ביותר - חוזה מדינת ישראל בנימין זאב הרצל.

ערב מלחמת העולם הראשונה, עברו בתחנה הזו כמעט 200 אלף נוסעים וכ-50 אלף טון של משא.
סביל אבו נבוט
#על הברזייה העתיקה שבדרך מיפו לירושלים, לוד ורמלה
"סֶבִּיל" (Sabeel), בעברית רהט, הוא מתקן ציבורי שנבנה בכדי לאפשר לעוברי אורח לשתות ממנו מים. סבילים נבנו בעבר בעולם המוסלמי, לטובת עוברי אורח צמאים ולא פעם גם כשוקת לשיירות הגמלים שלהם.

על אם הדרך ההסטורית לירושלים, דרך רמלה ולוד, בדרך בן צבי של ימינו, נמצא סביל אבו נבוט. זהו מבנה רהט מוסלמי, סביל עות'מאני שהוא מהמבנים המרשימים והמסוגננים ביותר ששרדו ביפו.

הסביל נקרא על שמו של המושל האכזר של יפו, בתחילת המאה ה-19. שמו היה מוחמד אגא א-שאמי, אבל בשל אכזריותו הוא זכה לכינוי "אבו נבוט", בעברית "אבי האלה" או "אבי המקל".

מאחורי הסביל יש גן קטן שנקרא גם הוא על שם אבו נבוט ובו מספר פסלים של הפסל יִגַאֶל תוּמַרְקִין (Igael Tumarkin).

זהו לא הסביל היחידי שהוקדש לאיש הזה - ממבנה רהט נוסף שנבנה ביפו העתיקה ונקרא על שמו, שרד בימינו רק הבסיס. על גבי הבסיס הזה, הוקם בשנת 2011 סביל חדש ואפשר לראותו בסמוך למסגד מחמודיה, ברחוב רוסלאן ביפו.


#על מבנה הסביל
שימו לב למבנה הסביל הגדול יחסית, שבנוי בסגנון סלג'וקי. צורתו מלבנית ומעליו מתנוססות 3 כיפות אדומות. מגדלים קטנים מזדקרים בארבע פינותיו וגם מעליהם ישנן כיפות אדומות.

יש בסביל אבו נבוט שני קברים ומספר חלונות, שנמצאים בחללו הקטן של המבנה, כשהכניסה אליהם היא מהצד המזרחי. הפתח חסום כיום בדלת מסורגת המובילה פנימה.

שימו לב לקשת עשויית השיש והלבנים האדמדמות. במרכזה קבועים ברזי המים, כשמעליהם יש כתובת בערבית שמשבחת את הסולטאן מחמוט השני ומאחלת לשותים מהסביל בריאות. הנה תרגום הכתובת (מויקיפדיה):

"הַיֹה יהיה מה שירצה אללה. בשם אללה הרחמן והרחום, מקום שתייה זה נבנה בימי המלך המנצח, כבוד אדוננו, הסולטאן מחמוט חאן, יתמיד אללה מלכותו בכל הדורות והזמנים. בריאות לכל שותה. שנת 1230 לספירה המוסלמית"


הנה סביל אבו נבוט שעל דרך בן צבי:

https://youtu.be/qVeBc-Xh9sM


הצצה קצרה לסביל אבו נבוט:

https://youtu.be/IPTauNoiOPY


ותמונות שלו מהמאה ה-19 ותחילת המאה ה-20:

https://youtu.be/HLNo24DEhq8
כנסיית עמנואל
שוק הפשפשים ביפו
נמל תל אביב
מסגד חסן בק
כיכר מסריק